מהשמיים האפורים הבזיקו ברקים ואחריהם הדהדו בשמיים רעמים מגושמים. אלי ישב על הכיסא ליד החלון ובהה בסופה המתחוללת בחוץ. "שוב, הא?" אמר אלי לחברתו לוסי. "אני חושב שזאת הפעם השלישית שיורד גשם כזה בשלושה ימים האחרונים. אתמול ירד גשם לפנות בוקר ובבוקר ובצהריים פתאום זרחה השמש. אבל, זאת הייתה רק אשליה. מעט אחר כך שב הגשם ליפול. אם זה ימשך נצטרך עוד נוח. אבל במי אלוהים יבחר, אין כבר צדיקים בעולם… אני די צדיק אבל נראה לי שלא מספיק. לוסי עמדה מאחוריו וגיחכה. "אם אתה הצדיק שימשיך את האנושות אז עדיף כבר לטבוע. איזה אנושות תצמח ממך? אלוהים רוצה עולם טוב יותר לא גרוע יותר…" אלי הפנה את ראשו, נועץ מבט ספק נעלב ספק מבולבל בלוסי. "מי אמר שאלוהים רוצה עולם טוב יותר? אני לא בטוח שהוא יודע מה זה יותר טוב. הוא רוצה עולם… מממ… עולם… שונה. עם כל הכבוד לאלוהים אני מעריך את השטן הרבה יותר. אלוהים לא עושה כלום, רק לפעמים מציל איזה מסכן ממוות וכולם גאים בו, משבחים אותו על זה שהוא מנע מנשמה "להיקטף" על ידי השטן, והשטן, שרק מבצע את העבודה שלו צריך לסבול עלבונות כל הזמן. הוא עושה את העבודה השחורה. אנשים צריכם למות אחרת יכחד כל המין האנושי. הוא עוזר לנו הרבה יותר מאותו אלוהים גדול ומקבל כלום על זה. רק שם רע." לוסי מסתכלת החוצה אל השמיים האפורים. מבטה מהורהר, עיניה שוקעות בתוהו ובוהו שבחוץ. "רק בזכות אותו אלוהים אתה קיים" היא מפטירה בנימה של מטיף בכנסייה. "אל תשכח שאותה ישות שאתה מכפיש יצרה אותך ואת החבר שלך, השטן. אלוהים ברא את העולם בשבילנו – ילדיו, וכמו כל הורה הוא רק רוצה שתהיה טוב, אבל הוא מבין שאם האדם בוחר להפנות לו עורף וללכת בדרך אחרת זו זכותו כיצור בעל תבונה ולכן הוא ברא את השטן. לתת לך" וכשאמרה את זה השתמשה בנימה מלגלגת והצביעה על אלי "אדון לוי את הזכות שמגיעה לך – לבחור, מתוך רצון שתחייה את ייעודך. אלי הביט אל השמיים לרגע ואט אט חיוך נפרש על פניו. "לתת לי בחירה?" "כן, לך…" אמרה לוסי לא בטוחה מה הולך לבוא מפיו של אדון לוי. "קודם כל אני בכלל לא מסכים עם תיאורית ההורות שלך. אם כבר, השטן ואלוהים הם תאומים ולא אבא ובן. אבל אם השטן נוצר יחד איתנו על ידי אלוהים, כמו שאת אומרת, אז אלוהים עשה את זה מתוך חמדנות, האור בוהק יותר כשחשוך מסביב. לא היינו צריכים פנס אם לא היה לילה. אלוהים רצה שיהיה בו צורך, שהוא ינצנץ מרוב כל הטוב שבו מול השטן הרשע. אבל אני בכלל לא מסכים עם זה…" "השטן ואלוהים הם שותפים לעבודה. אין טוב בלי רע, ולמצוא מישהו שיסכים לשחק את תפקיד ה"טוב" זאת לא בעיה, אבל מישהו שימלא את תפקיד ה"רע" זה דבר קשה. רק מישהו שמבין שאין ברירה, אנשים חייבים לחלות, להיפצע, לסבול, למות. כל הצדקנים, יפי הנפש האלה שמדברים על "עולם בלי מלחמות", "עולם שבו כולם חיים בשלווה כאחים" הם סתם פחדנים. בני אדם צריכים את הצד הזה בהם. הוא צד פחות נוצץ אבל הוא חלק מהאדם. ללא המוות נגווע תחת עול עצמנו. בזמן שלום אין לנו סיבה להתקדם, ליצור, לחיות. הימים נמזגים זה לזה, נאבדת ממשות החיים. השטן מבצע עבודת קודש!" לוסי החלה להסתובב בחדר מזיזה את ידיה תוך כדי דיבור. אלוהים נותן לך בחירה. הוא, גם בחר בנו, עם ישראל, ונתן בידנו את המפתח להבנת העולם שהוא יצר, אבל אנחנו לא הקשבנו לו וברחנו מכוחו ולכן הוא נטש אותנו. הוא נתן לנו לבחור ואנחנו בחרנו, ואחרי זה הוא "החכים" ובחר לו צאן אחר, רק שאנחנו לא הבנו את מה הוא עשה והאמנו שהוא עדיין איתנו. כמו שבסופו של דבר הוא נטש אותנו ככה הוא נטש, בסופו של דבר, את הנוצרים ועבר למוסלמים. וכמו קודמיהם הם ראו את עצמם מעל ליתר בני האדם וצדו את שוניהם על מנת להבטיח שאותו אלוהים שבחר בהם לא יעזוב וישאר איתם. אלוהים לא ציווה על אף אחד להרוג בשמו, זה מה שהסיקו מאמיניו ממנו. אבל אלוהים נטש גם אותם ועכשיו הוא סתם יושב שם למעלה ורואה איך הנמלים שלו עובדות. אנחנו נשארנו כאן עם כל הטקסים שלנו, מנסים לגרום לו לחזור, מקווים שיחזור להדריך אותנו לעבר הבנת סיבת קיומנו שהיא בעצם" "את שוכחת דבר אחד, מיס פר" התפרץ אלי לנאום המטיף של לוסי . "מה?" מיצמצה אליו לוסי את עיניה תוהה מה פרח מזיכרונה. "אותו אלוהים שלך הוא זה שחיסל את כל יושבי העולם עם אותו מבול, ולא השטן." "כן, אבל" "בלי אבל, אלוהים לא כל כך טהור כמו שהצגת אותו. די ילדותי הייתי אומר." וכאן אלי דיבר בטון של ילד קטן: "אוף אמא, בני האדמים שלי לא מקשיבים לי! *הם עובדים פסלים ולא אותי. אוף, אני מכוער, אני לא רוצה שיעשו פסל שלי!"* חיוך התפשט על פניה של לוסי. "כן..." היא חייכה "אלוהים הילדון הגדול..." "נקווה שלא הולך להיות עכשיו עוד מבול כי אני לא הולכת לבלות איתך על תיבה כמה ימים..." אלי גיחך. "אם אני הייתי אלוהים אולי הייתי עושה את זה אחרת... הייתי עושה את השוקולד למאכל הכי בריא ולא משמין... מממ... ואת החזיר לכשר! אהה, כוס שוקו מלא בסוכר וחמאה ביד, סטייק חזיר על הצלחת, אלה החיים. ומי צריך את יום כיפור, שאנשים יהיו נחמדים בלי קשר ויבקשו סליחה לא מחמת אלוהים... בא לך שוקו?" מה עם סטייק חזיר?" שאלה לוסי בחיוך מרושע... "סטייק חזיר אין אבל שוקו יש... אם את רוצה אני אחתוך לך נקניק פנימה..."