היה ביננו זוהר היה ביננו זוהר, נפשי לך עורגת, אל קמורי כתפייך - קסמי עדנתך, שלוותך המתגנדרת, כזהרורים על המים, תאוות לב ועיניים. נשיקות פיך היו, כצלוחית מלאה - בשיקויי תשוקה, מקוסמת אהובה. עכשיו, פרשתי מפרש, הפלגתי ללב ים. דפנותי הבולטים, אינם מרהיבים, עליהם קרסו - סופות ים וברקים. את, עשי דרכך, אישה נשגבת, בנעימים, בלי פחד. אני, דרכי אעשה, בקצב מרושל, מתון ואט, אט בלעדייך, אל הפחת.