הבוקר בלעדיך הוא בוקר אחר. דומה שקרני השמש, מחממות את האוויר הרבה יותר לאט. גם הרוח הנושבת את ווילונות חדרי, איבדה משהו משובבותה, מחייכת חיוך מאולץ משהו. בוקר הוא פתיחה, ראשיתו של יום. תמיד מזכיר מחדש את 237 הבקרים, בהם לא חששת לומר שאתה אוהב. לא פחות את 517 הימים, בהם גמרת אומר להחריש אהבתך. לשתק אותה. נראה שאציע למוסדות להשכלה גבוהה, לתכנן קורס על שינויי מהות הבוקר. אוליי אכתוב ספר מתכונים, המציע מיגוון טעמים להגשמת מטרה זו. בינתיים, עד שהקורס יתחיל, אמשיך לכתוב שיריי בוקר, בהם אני מרשה לעצמי להיות עדיין שלך.