איך אפשר לתאר את חייו של חתול רחוב?  חתול רחוב עם עוד כמה אחים. הוא גדל, משחק  והולך מכות עם האחים שלו. אמא שלו מטפלת בו ומביאה לו אוכל עד שהוא גדול וחזק מספיק בשביל לדאוג לעצמו. לאחר מכן הוא עצמאי.  הוא מוצא אוכל ברחובות, בפחי זבל. כשיורד גשם הוא מסתתר מתחת למכוניות. כשקר לו הוא מטפס על מכסה המנוע של המכונית ומתחמם. כשהוא רואה חתולה מיוחמת הוא מזדווג. הוא נלחם על זכויותיו מול חתולים אחרים. הוא מנקה את הפרווה שלו. הוא מזדקן והוא מת.

באותה דרך אפשר לתאר את חייו של גבר. הוא נולד,  הוריו מגדלים אותו כמיטב יכולתם. הוא משחק עם חבריו, רב עם עם האחים, אוכל וגדל. בשלב מאוחר יותר הוא לומד, עובד, מרוויח כסף,  יוצא עם בחורות, מתאהב, מתחתן, עושה משפחה, מגדל ילדים, נהנה מהנכדים ואולי אפילו נינים ואז הוא מת.

            אם להשוות בין חייו של החתול לבין חייו של הגבר אפשר לשים לב שכל אחד מהם נולד, חי, ,צבר כמה חוויות ומת.  אני לא חתול רחוב ואני לא בן אדם ממוצע. אני לא בן אדם ממוצע כי אני לא מוכן להיות בן אדם ממוצע! מי הם האנשים שהם התעלו מעל לממוצע? האנשים שהצליחו במהלך חייהם להגיע להישגים מסוימים, שהצליחו להשפיע על אנשים אחרים, לשנות משהו בעולם הזה. זאת הדרך היחידה. אני רוצה להשפיע, אני רוצה לשנות, אבל איך?

 עוד אחד מהמבחנים האלה בשיעור ספורט. הפעם צריך לעשות מתח.  אני אחרון בתור. יופי, יש לי קצת זמן לאסוף כוח נפשי. אני אומר לעצמי שלא משנה מה אני עולה הפעם. אני יעלה למעלה ויהי מה.

  הנה דוד עולה. דוד קופץ ומפמפם. אנחנו סופרים, אחד, שתיים, שלוש... ארבעה עשרה, קדימה דוד! חמש עשרה.  עכשיו, מגיע תורי.  אני עולה ומרגיש את כל העיניים עלי. אני עולה הפעם.  עולה במדרגות ותופס את המתח. הגיע הרגע ואני עוזב. אני תלוי על המתח... שיט זה מחליק! אני נאבק להחזיק בדבר העגול הזה ותוך כדי למשוך את עצמי למעלה.  אני נותן לזה את הכל, צריך לפחות אחד בשביל לעבור. אני מושך ומושך ומתאמץ ובסוף יש התקדמות, עליתי קצת עם הכתפיים. עכשיו נשאר לי רק לעלות את כל היד. 

אני תלוי ומתנפנף שם כמו איזה נקניקייה, כמו איזה גוש חרא וכלום לא קורה. בסוף אני מתייאש וקופץ מהמתח. כל ההשפלה ערכה אולי דקה אבל זה הרגיש כמו הרבה יותר. דוד חבר טוב שלי, הוא לא יגיד לי כלום אבל אני יכול לראות את זה בעיניים שלו. בא לי להתחיל לרוץ הכי מהר שאני יכול, לעבור דרך הקיר הזה עם  כל הסולמות שעליו וליעלם מפני האדמה. אף אחד לא מסתכל עלי ככה!

הגענו לשלב הציונים. הציון שלי הוא כמובן אפס. הציון שלי הוא אפס.לא האפס היחיד אבל במה זה עוזר לי? דוב אומר שלכל מי שנכשל יש עוד הזדמנות בסוף הסמסטר רק כי הוא לא מאמין שזה אפשרי להיכשל במתח. דוב אומר שגבר שלא יכול לעשות אפילו מתח אחד הוא לא גבר.

בשיעור שאחרי זה אני חושב על זה. מה זאת אומרת גבר שלא יכול לעשות מתח הוא לא גבר? יש לי זין בין הרגליים אז אני גבר לא? מצד שני, אני משער שכל האקסטרה שומנים שנוזלים ממני לא בדיוק יעזרו לי כשאני יצטרך להשתמש בו.

גבר שלא יכול לעשות מתח הוא לא גבר.  המשפט הזה נתקע לי בראש כל היום וגם כל היום למחרת. מה אני יעשה שיש לי קצת משקל מיותר שקצת קשה לי להרים באוויר? אני מתאמן, מדי פעם. אני עושה כושר, מדי פעם. דוד יכול לעשות מתח אז הוא גבר ואני לא יכול לעשות מתח אז אני לא גבר? מה דוד יותר טוב ממני?

מגיע תורי. אני עולה ומרגיש את כל העיניים עלי. אני עולה הפעם. מרגיש את כל העיניים עלי. עולה במדרגות ותופס את המתח. הגיע הרגע ואני עוזב. כלום לא מחליק. אני לא נאבק. אני מתחיל לספור, אחד... שתיים... שלוש... שמונה... תשע... עשר. מי הגבר? אני הגבר! הארבע וחצי שניות האלה שלקח לי לעשות את זה היו כל כך שוות את הארבע וחצי חודשים של ללכת כל יום לפארק, לרוץ ולהתאמן.  השניות האלה היו שוות גם את הדיאטה.

אני לא הגבר  בגלל שאני יכול לעשות מתח בשיעור התעמלות. למי אכפת משיעור התעמלות? אני גבר כי אני לקחתי את החיים שלי בידיים, ושיניתי את מה שאני לא אוהב. אני הגבר כי התמדתי, והשקעתי ועבדתי קשה והצלחתי. אני הצלחתי.

אני היום הבן אדם שאני בזכות החוויות שעברתי בחיים וכל האנשים שהשפיעו עלי בחיי. אני בטוח שדוב, בחור בשנות השלושים, רוסי עם מבטא כבד, ובכלל טיפוס די מצחיק לפי איך שאני זוכר אותו, לא יודע עד כמה הוא השפיע עלי. אני בטוח שדוב לא יודע שהיום אני עם ריבועים בבטן ועושה יותר מ20 מתח מבלי להזיע. אבל אני גם בטוח בכך שדוב כן הצליח להשפיע עלי.

היו עוד אנשים כמו דוב שהצליחו להשפיע עלי באיזה משפט או מילה ובעצם עיצבו את איך שאני היום. האנשים האלה היו מורים בבית הספר, הורים בבית, חברים, דמויות בטלויזיה, ואפילו סתם אנשים ששמעתי איזה משפט שנאמרה בשיחה ביניהם.

אם לחשוב על זה, רוב הסיכויים שרוב האנשים שחיים את החיים שלהם,  ולא מסתגרים בבית, בשלב זה או אחר של חייהם אמרו או עשו משהו שנחרט בזיכרונו של מישהו אחר. כל בן אדם רגע לפני שהוא עוצם את העיניים ומת יכול להיות בטוח שהוא הצליח להשפיע על מישהו אחר בחיים האלה.

            להשפיע על בן אדם אחד זה בכלל לא הישג קטן. אתה משפיע על בן אדם, והוא משפיע על שלושה,  וכל אחד מהשלושה האלה משפיע על עוד שלושה, כן הלאה. בעצם זה כמו אפקט הטיפה  שיוצרת מעגל שרק מתרחב ומתרחב.  לכן כל בן אדם יכול להיות מרוצה מההשפעה שלו על החיים, כל עוד האנונימיות שבדבר לא מפריעה לו.

            אני לא מסופק! אני לא מסופק כי אני יודע שברגע שהבן אדם שהשפעתי עליו ימות, והילדים שלי ימותו, וילדיהם ימותו אני ישכח! וברגע שאני נשכח חזרתי שוב למעגל האין סופי הזה של הבן אדם שנולד, חי ומת.

            מי הם האנשים שהצליחו לברוח מהמעגל הזה? רק אנשים ששמם וסיפורם נחרט איפהשהו, חוץ מאשר על המצבה שלהם. אנשים כמו אלכסנדר מוקדון, אכילס, הרקולס, הרצל, ביאליק ואולי אפילו ביל גייטס.

יש אינספור דרכים להצטרף לרשימה הזאת. השאלה היא איך להשפיע?