[ליצירה]
אביב, אופק חדש, פריחה, אופטימיות, איזה יופי. כל אלו ודאי יש להם הכח להאיר את רגעי החושך.
(אישית, אנ'לא מאמינה שלא יהיו רגעים כאלו, אבל נתת כאן כח ומבט לא להשאר בחושך כי אם להאירו).
"אור עולה בבוקר
אור שמבשר את
ההשכמה והזריחה (זוכרת)
רק לראות עוד פעם
יותר מזה איני צריכה"
(נעמי שמר)
[ליצירה]
שיר מקסים
היי יעל אהבתי מאוד את שירך
הזכיר לי שיר שנקרא עד כלות הנשימה
והרשי לי לתת לך אותו כתגובה ל שירך המקסים
לכתוב אהבה
עד כלות הנשימה
אילו יכולתי להיות רגש האהבה
הייתי אל סף דלתך מגיעה
את הלב שבגופי בליבך מניחה
עד שהיה הולם בחוזקה
את פנייך בגוון אדמדם מסמיקה
והייתי האהבה
שתשכון בגופך בתוגתך עד כלות הנשימה .
ינואר 2001
כל הזכויות שמורות לעינת
[ליצירה]
למרות שאני די אוהבת חרוזים יותר מתאימים, זה לא הפריע לי בשיר הזה. הוא קליל, זורם היטב, יש בו רוח אופטימית ונחמדה. אודה שלא הבנתי לגמרי. נראה לי שכן, אך אולי צריך להבהיר מעט.
[ליצירה]
יעל, אהבתי מאד את הסוף, שמבטא את הכח להתמודד, "לא השחיה בעומק" היא שמהססת, אלא שהצעד הראשון קצת מפחיד, לגלות שהמים אכן רטובים... :)
"לא השחיה בעומק
רק הכניסה למים
מהססת צעדי"
קצר וטוב.
ימים רטוּבִיםבִים
כּנרת שמזמינה אותך לצליחה ראשונה :)
[ליצירה]
זאת היא שהולכת שם ולא אני, קוראים לה מור. שם מיוחד, מצלצל כזה. שם שמי ששומע לא שוכח, אף פעם לא היתה איתה בכיתה עוד מור והיו צריכים לקרוא לה כמו לי, נועה ב, או סתם נועה הגבוהה. חסרי יצירתיות ההורים שלי, לקרוא לי בשם הכי נפוץ במדינה....
והתלתלים שלה, כאלה, גולשים ויפים. כמה טוב היא נראית כשהיא מסדרת אותם, לא כמו שיער הקרשים שלי שכל מה שאפשר לעשות איתו הוא ללכת פזור.
כמה הייתי רוצה להיות כמוה, מחפשת את המטרות שלי, לא מפחדת לנסות, לא מפחדת ליפול, אפילו אם לא כולם מסביב אוהבים את זה.
תמיד רגועה, לא צועקת, לא שוכחת את מי שמסביב,
חיה חיים של משמעות. גם אם לא תמיד ברורה, אבל שם!
מחפשת באמת את האחד לבנות איתו בית של ממש, לא אי של אי ודאות בו גם אני וגם הוא לא יודעים לאן זה יתקדם, אבל בינתים טוב לנו ביחד. אז נשארים. בלי להתמסד, בלי להתחייב...
אני רואה אותה, בתלתלים, בחיפושים, בחלומותשהי בונה לעצמה, לא מנסה להגשים חלומות של אחרים, לא מפחדת לנסות.
ושואלת אותו,
יגאל (בהברה הנכונה), חושב שמתאים לי לכתוב סיפורים?...