ביום בו אוכל להביע במילים
כל מה שאני
חושב
ומה שאני
מאמין
לא יהיה צורך בקיומי עוד
שכן
כל הוויתי לא תהיה
אלא ספר
אותו אוכל להשאיר אחרי,
ולדום.
יעל הרמתי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זאת היא שהולכת שם ולא אני, קוראים לה מור. שם מיוחד, מצלצל כזה. שם שמי ששומע לא שוכח, אף פעם לא היתה איתה בכיתה עוד מור והיו צריכים לקרוא לה כמו לי, נועה ב, או סתם נועה הגבוהה. חסרי יצירתיות ההורים שלי, לקרוא לי בשם הכי נפוץ במדינה.... והתלתלים שלה, כאלה, גולשים ויפים. כמה טוב היא נראית כשהיא מסדרת אותם, לא כמו שיער הקרשים שלי שכל מה שאפשר לעשות איתו הוא ללכת פזור. כמה הייתי רוצה להיות כמוה, מחפשת את המטרות שלי, לא מפחדת לנסות, לא מפחדת ליפול, אפילו אם לא כולם מסביב אוהבים את זה. תמיד רגועה, לא צועקת, לא שוכחת את מי שמסביב, חיה חיים של משמעות. גם אם לא תמיד ברורה, אבל שם! מחפשת באמת את האחד לבנות איתו בית של ממש, לא אי של אי ודאות בו גם אני וגם הוא לא יודעים לאן זה יתקדם, אבל בינתים טוב לנו ביחד. אז נשארים. בלי להתמסד, בלי להתחייב... אני רואה אותה, בתלתלים, בחיפושים, בחלומותשהי בונה לעצמה, לא מנסה להגשים חלומות של אחרים, לא מפחדת לנסות. ושואלת אותו, יגאל (בהברה הנכונה), חושב שמתאים לי לכתוב סיפורים?... [ליצירה]
תגובות