[ליצירה]
התלבטתי, התחבטתי, ובסוף החלטתי בכל זאת להוסיף כמה מילים.
המונולגים שפרסמתי כאן,נכתבו על ידי לאורך תקופה של שנה וחצי. הם נכתבו בעזרת עט משוחזת בהמון ציניות והומור שחור וחפנו בתוכם המון כאב ועצבות.
כל אחד מאיתנו רוצה ל"עשות נחת" להורים, לא תמיד זה מצליח. לאורך תקופה ארוכה, בחודשי חייה האחרונים של אמי היה ברור לי, שאמא שלי לא תזכה להגיע לחופה שלי. לא היה לי שמץ של מושג כמה באמת זה קרוב.
פעם בשיחה שלי עם אמא אמרתי לה "כל האמהות של החברות שלי לחוצות ומודאגות, לפעמים זה כמעט מעליב שאת לא דואגת" והיא בתשובה ענתה לי "אין לי מה לדאוג, אני לא מוטרדת, אני מכירה את "הסחורה" שלי"...
"השמיני למניינם", אגב, למי מכם שתהה, פשוט כי התחתנו ב-8.12.
ולכל מי שמחכה ל"תשעה ירחי לידה" , אני לא הייתי מחכה בעמידה.
תודה לכל מי שתמך והביע התעניינות, במסרים, בהודעות, וגם מחוץ לאתר כמובן.
קיץ טוב ובשורות טובות.
[ליצירה]
אוף... הצלחת לשלב עצב באופטימיות בצורה לא רגילה ומרגשת.
( הזכיר לי משפט שקראתי של גלעד כהנא (סופר מהזן הצעיר) שכשנפטר לך מישהו קרוב ההרגשה שעוטפת אותך היא לא ש "אין אמא" אלא ש"יש אין אמא", שהחור הזה שנפער הוא מוצק ומוחשי)
[ליצירה]
ואמא שלי.......
הייתה דווקא די מבסוטית לקרא את זה.
אהבתי.
מפשפוש מהיר בנבכי הארכיב המשפחתי, אני מעלה כי אצלנו דווקא יש עקרב עם סרטן, דלי עם סרטן, וכמה דגים עם סרטן, ועוד היד נטויה....
[ליצירה]
התלבטתי, התחבטתי, ובסוף החלטתי בכל זאת להוסיף כמה מילים.
המונולגים שפרסמתי כאן,נכתבו על ידי לאורך תקופה של שנה וחצי. הם נכתבו בעזרת עט משוחזת בהמון ציניות והומור שחור וחפנו בתוכם המון כאב ועצבות.
כל אחד מאיתנו רוצה ל"עשות נחת" להורים, לא תמיד זה מצליח. לאורך תקופה ארוכה, בחודשי חייה האחרונים של אמי היה ברור לי, שאמא שלי לא תזכה להגיע לחופה שלי. לא היה לי שמץ של מושג כמה באמת זה קרוב.
פעם בשיחה שלי עם אמא אמרתי לה "כל האמהות של החברות שלי לחוצות ומודאגות, לפעמים זה כמעט מעליב שאת לא דואגת" והיא בתשובה ענתה לי "אין לי מה לדאוג, אני לא מוטרדת, אני מכירה את "הסחורה" שלי"...
"השמיני למניינם", אגב, למי מכם שתהה, פשוט כי התחתנו ב-8.12.
ולכל מי שמחכה ל"תשעה ירחי לידה" , אני לא הייתי מחכה בעמידה.
תודה לכל מי שתמך והביע התעניינות, במסרים, בהודעות, וגם מחוץ לאתר כמובן.
קיץ טוב ובשורות טובות.