רוכנת חרש אל פניי
נושבת געגוע
בפניה לא אביט
עיניה סוד כומסות
וכך נשב דקה לנצח
בסבך הדומייה
ברוך היא תלפף קוריה
בנפש הפצועה
ושתיקתה לי מבשרת
שימיי עוברים
וממרחק בי מטלטלת
רוח נדודים
ואני בעקבותיה
סגוף בחיוכי
ודמעותיי צרורות, צרובות,
פוצעות חדרי ליבי
את שתיקתי אלחש לרוח
העוצמת את עיניי
ובעוצמה תבלע היא
אל תוכה את תפילותיי
תגובות