הפלנלית אני אוהב את ריח הפלנלית. עלוות עצים ארוגי כסף. רקומים בטל. תמיד יורד שם גשם איטי. צריפין 88, בה"ד 4. מגרש המכשולים של החיים. הזמן שם לא נשטף בברכה. זוהי שעת יקיצת הצבעונים. ואת מרחפת בין אצות הזמן. אני מוריש לך מחשבות, שקי זיכרונות וכיווני חיפוש, סדרנים שרצים לפתוח את דלתות האולם, העולם בסוף הסרט בסוף החיים, פתחי מילוט לתמונות ולשנים, שהצטננו בחוץ, שימחקו בחשך, היה לך בפה טעם של נחושת. וירח מפתה ויודע בצהוב. הגיבורים שלנו כבר לא שולפים מזמן רק העצים מחייכים שם בכי. מבעד לקמטים, וילמים שבשדרה. כבר לא רוקדים שדות ירוקים. השקדייה כבר לא פורחת, ושמש פז לא. אני אוהב את ריח.