חשבתי על זה במהלך 'טרק' של 3 ימים בנחל צאלים. בתור חניכה בתנועת נוער, השתתפתי בעשרות טיולים מטעם התנועה. בשל בעיות טכניות ובטחוניות נאלצנו לעשות את אותם מסלולים כמעט כל שנה. תמיד היינו מתלוננים למדריכים- די!!! נמאס!!!. כבר עשינו את המסלול הזה מיליון פעמים... דוינג!!!. המנורה נדלקה. בכל יום עוברים במסלולים האלה בני אדם כמוני וכמוך, זוחלים למיניהם, חיות בר, עופות דורסים, וכל אחד משנה את פני השטח. אני מזיזה אבן, הוא לוקח סוחב אתו ענן של אבק... בכל יום הטבע משתנה. בכל פעם שאני מגיעה למסלול, אפילו אם כבר עשיתי אותו עשרות פעמים- אני מרגישה התחדשות. כאילו זו הפעם הראשונה שאני נמצאת שם. משל למה הדבר דומה- בני אדם. כל בנאדם שאני פוגשת מלמד אותי משהו חדש על החיים. נקודת ראות שונה על מה שמתרחש. כל אחד משפיע עליי בצורה זו או אחרת. תחשבו על זה... אנשים אומרים לי שהשתניתי... דה!!!!!! כולנו משתנים. בעל כורחנו. בכל יום בכל שעה בכל דקה. מצפה לתגובות.... :) יפעת.