ראיתי היום יום שלישי, בחמש ועשרים את ספרי - שרציתי לכתוב - נח על אחד המדפים. ידי רעדו ופי התבלבל וגבי זקוף קורא ומתדמיין והוא כתוב רק בעמוד שמאל כמו המחברות כשהיינו קטנים. ולו כריכה, בצהוב ואדום. ולו ניקוד כמו בשיר. והלב שלי ברח אל בינות הדפים כמו שורה חסרה במכתב אוהבים. כמעט וצעקתי (בספריה, חמש וארבעים) שודד-כתבים גנבת ממני את הדפוסים. המשכתי לקרוא (עוד מעט והדלת כאן נסגרת) עוד כמה דפים. אולי, אולי יתן לבו אלי האלוהים.