מניח את המזוודה ליד הדלת
מביט לאחור
האור שנכנס מהתריס
יוצר צל לא מוזמן בפינת החדר
לקחת איתך חיים שלמים
פיסות סוררות
שלא ידעו להרכיב את עצמן מחדש
דלתות השכנים סגורות
אפשר לשמוע את הרדיו דלוק
שירים שקטים של ערב
וימים שלא משתנים
אתה יורד לאט עם המזוודה
מדרגה אחרי מדרגה
לא אוחז במעקה, לא נאחז
נכנס למונית ומבקש מהנהג לנסוע
כבישים פתוחים
העולם נע במעגלים
ואתה מדמיין את עצמך במרכז
הייתה רוצה להאמין
שיום אחד, המחשבות ינטשו
ולא ישאירו שום חותם של אשמה
מביט על השדרה מבעד לשמשה
אנשים בונים חיים
בקופסאות קטנות, ארוזות
עם כתוביות בשפה משלהן
ואתה עכשיו מבקש להתרוקן
מדלות של זמן
מריח ההרגל
מישהו בתוך הראש מדבר בשמך
הוא מדבר אליך
ואתה כמו ילד
מקשיב לכל מילה
הנהג עוצר, אתה משלם במטבעות ספורות
יורד עם המזוודה, מביט סביב ותוהה
הים הוא החוף או שהחוף הוא הים
תגובות