היום זה היה ממש נורא
זה קרוב, ברגע האחרון זה נמנע
הרגשתי את זה מתקרב
אני מכיר את התחושה
הרפיון של הגוף
המחשבה מאבדת שליטה
פתאום הכל מותר
ראיתי את זה צועד בשדות
חופר את דרכי בתוך המחשבות
הרגשתי כמו אסיר
שחופר בקירות של תאו
בין הזיכרונות
ראיתי אלומות של אור מאירות עליי
מגלות אותי
הן לא ביקשו ממני להזדהות
זה היה נורא
אני הכרתי את פניהן
הן הכירו את פניי
וצעדתי בתחושה של סוף
הרגשתי את עצמי מתמוטט
מתגלגל על פני הדרך
ובכל פעם שזה היה קרוב
צללתי עמוק
לא שמעתי דבר, הרעשים השתתקו
לא נתתי למבטים ולקולות להנציח אותי
זה היה קרוב, זה היה מאוד קרוב
הרגשתי איך הראש עף לאחור
הוא ביקש שעה מנוחה
יום שלם לא לעשות כלום
חיים שלמים
זה כמו נסיעה ארוכה,
אין לרגליים מקום לזוז
אין מה לראות מהחלון
נגמר האוכל ואסור לעשן
לא מביט בשעון, לא קורא את שפתיי הנהג
כל היום ניסיתי להשתחרר מזה
מהאזיקים שכובלים אותי בידיים
בתחושה
הצעקה עמדה לצאת אל האור
זה היה ממש קרוב היום
ואז הגיע הערב, הדלקתי סיגריה
אכלתי חתיכת עוגה, הלכתי לישון
