חיוך גשום, פרצוף צִיני של חורף.
ואין הרבה חופים של ביטחון ביום הרטוב הזה.
גם המקלט דק וצף, מאויים ללא הרף.
התפללתי למצוא איזה קרש קטן ושמש
התפללתי להתפלל.
כל משבריי וגליי עליי עוברים
מגל לגל, כבר הספקתי לספור נשימות.
מתי קפצתי לים הזה בכל מקרה,
מתי הפסקתי לנסות לשחות?
קר לי להתעייף..
תגובות