טיילנו ברחובות פריז
הבטנו בכיכרות, בחלונות הראווה הגדולים
לא הרגשנו זרים
גם שכיבו את האורות, ולא מצאנו את הדרך חזרה
לעיתים חשבנו
שהרחובות שייכים רק לנו
כשהם הובילו אותנו
אל מקומות בהם יכולנו להמציא את עצמנו שוב
ואני רציתי רק לחוש את המילים שלך
ואז להתפתל
ואני יודע, שאת לא רצית להתנגד
אמרת לי
אין לנו מאה שנה, גם לא שנה אחת
ניקח את מה שנותר
לא אמרתי מילה אבל את ידעת
גם יום אחד יספיק
ברחובות העיר שאספה אותנו אליה
כמו שני ילדים שנמלטו מבית ספר
ועכשיו הם יכולים להפסיק לרוץ
לרגע אחד היה נדמה לי
ששוב אנחנו מבינים
אחרי תהיות שלא הצליחו להיכתב
הבטנו על הדרכים המתפתלות
על הכביש הסואן
ואיך בבית קפה
יש זוג אחד שעדיין יושב עם אותו כוס יין
הבטנו בהם, ואת חייכת
אין לנו מאה שנה
אבל רגע אחד יכיל אותנו
כמו שתמיד רצינו
רחובות פריז
שם ליד הפסלים בגן
שאלתי אותך
מתי נתרצה
את ענית לי, אל תפחד
יום אחד נבין
התחבקנו, ולרגע רצינו להביט על עצמנו מבחוץ
איך אנחנו נראים? שני זרים בהמון או שניים שמעולם לא חזרו
והנה אנחנו כאן
החזקת את ידיי
הבטנו סביב
אמרתי לך, אין לנו מאה שנה, גם לא שנה אחת
אבל יום אחד יספיק
כדי שנרגיש את המילים ונתפתל
את ענית, תביט זו פריז
תביט עליה מבחוץ
ותחשוב שהיא שלנו
תגובות