ושנינו הולכים בשדות
שם איבדנו חיים
שם היינו ערומים
מול שמיים שחורים ונמסים
אתה חייכת חיוך של ילד
אני צחקתי
בעיתונים כתוב
שאנחנו זרים
אם תירה שוב
אני לא ארגיש
הכאב הוא בפנים
הפצעים הם בעיניים
אני לא יודע איך אוחזים בזה
בלי שזה יתפרק
ואתה שואל, מה זה בדיוק
אני לא יודע את התשובה
זה כול האמת שיש להגיד
אתה מתיישב על אבן
אומר לי תביט
שם מאחורי ההרים
יש עולם אחר
אתה לא תבין, אתה לא כתוב
אני מפסיק לצחוק
זה לא זמן טוב לעלות זיכרונות מימים אחרים
וחלומות מתנגשים
לך סיפרו שאתה גיבור
ולי אמרו, תפסיק להאשים
הימים חולפים בלי להרגיש
כל מה שיש לנו
חומק לידנו
אתה מספר לי על נערה, שאהבת
ושכחת להישאר אצלה
שכול זה התחיל
היה לך זמן לברוח
עד שהוא בא לקחת אותך בחזרה
ושנינו ממשיכים עד הגדר
משם רואים איך, הכול עולה באש
אלה הימים שלנו, אומרים בטלוויזיה
רגע לפני שהם מעבירים לסרט האימה הבא
תקשיב לרעמים, תקשיב גם ללב
אני מחייך, ואתה שותק
תביט איך הכול משתנה
יש דיבורים על ימים טובים
ואנחנו שוב מתכנסים בתוכנו
אתה מספר על חלומות זוועה
אומר, שלא יכולת אחרת
אחרי הכל גם לרגש יש עיניים לעצום
ואני לא מצליח להסביר
אתה לא מצליח לגרום לי להתחרט
לאן נלך מכאן?
כל השלטים חשוכים
אהבות גדולות לא היו עבורנו
הולכים בשדות, אבודים
גם אתה חיפשת תירוץ
להתחמק מן הלילות
אל מקומות אפלים
שם יכולת לצרוח
בלי שאיש יסביר לך את החוקים
תביט על השערים, הם סגרו את כולם
אני נוגע בפניך
אתה מכניס את היד אל הכיס
רצינו להיות אמיתיים
אתה בדרכך, אני בדרכי
ונשארנו רק סיסמאות על הקיר
עם סיוטים מהלכים
מתעוררים לבקרים, שני עלובים.
