מוצאי שבת בדירה שלי במרכז תל אביב. רחוב שלמה המלך. אני מכינה את מערך השיעורים למחר. מתחילת השנה אני מורה נוספת לאומנויות בבית ספר תיכון חדש על שם רוהמנ"ו רבין ז"ל. הסתדרתי. גם בגלל העובדה שיש לי קשרים עם סגנית המנהל. (זה סיפור כשלעצמו) אז הנה שוב שלי שיחקה אותה... יאמרו החבר´ה. אבל כן – יש לי עבודה וצריך לשמור עליה.

איכשהוא סיימתי כמה קורסים בלוינסקי היכן שהתחלתי ללמוד. החלקתי כמה דברים והנה אני בפנים. הייתי מלצרית. ברמנית וכל מה שצריך בדרך. אני רק מקווה שמכאן אתקדם הלאה. 

הבעיה היא הלבוש. אם היתי צריכה ללמד בבית ספר דתי (אין לי בעיה עם עצם העבודה בבית ספר דתי...) אז בוודאי שהיתי צריכה ללבוש שמלה חצאית בגובה מסוים והייתי לוקחת סרגל (או מד מטר...) לפני כל יציאה ליום עבודה.

כאן לשמחתי לאושרי. לא אומרים לי כלום ביחס ללבוש. אני לא לובשת צנוע (וזה בלשון אנדר סטייט מנט...) אז באמת בהתחלה באתי עם ג´ינס צמוד, לפעמים עם גופיות וחולצת בטן שחשפה ועוד איך. אבל אז החלו הצרות. התלמידים הסתכלו עליי בעיני עגל. התרכזו יותר מידי בשיעור ושלחו עיניים למורה (החתיכה...) זה אולי מחמיא אבל במקומות אחרים. כאן הרגשתי מעט מבוכה. אבל כוחו של הרגל. כבר חמש שנים שאני כך. בדיוק ההיפך ממה שחונכתי בילדותי (דתלשי"ת כזה כאילו...)

אה כן, ויש את המורה הרווק. זה שמכור לעבודה יותר מאשר יהיה מכור למשפחה או לילדים. לזה שלנו קוראים אבנר. הוא בן חמישים וחמש. יש לו טעם מזעזע בבגדים, מכנסי שבת וחולצות משובצות. משקפים עבות וריח מסריח של זיעה. הוא גם מלמד מתמטיקה (שילוב נכון, לא ככה?) פעם אחת ישבתי מול בחדר מורים. אני עם ההופעה הקיצית שלי . החלטתי למתוח אותו קצת ועשיתי לו עיניים. אחר כך קירבתי את הכיסא שלי לשלו. ההוא מסכן בלע את הרוק. מי יודע מה חשב לעצמו מסכן. ואז תפסתי את עצמי. אני נמצאת במוסד חינוכי! קצת לרחם על הבחור!

העניין החל כשעברתי במסדרון וכמה בנים שרקו לכיוון שלי. כנראה שסגנית המנהל הבחינה בזה וכינסה אותי לשיחה:

"תראי שלי. אני לא אומר לך מה ללבוש. אבל אל תשכחי שזהו מוסד חינוכי. תעשי מה שאת רוצה מחוץ לבית הספר וכאן תני מעט כבוד למוסד. לא אבקש ממך לבוא עם שמלות ארוכות, אך דעי היכן את נמצאת..."

עכשיו חורף, אני לובשת מעט ארוך, אבל היא קצת צודקת. מה לעשות, אני לא נמצאת בפאב או בדיסקוטק. אני נמצאת במקום עבודה בו יש תלמידים שטופי הורמונים, אני לא רוצה פרשיה מזזעת, ואל אשכח שאני נמצאת כאן גם בזכותה. אז נכון לעכשיו, צריך להתיישר עם הקו. (למרות שכאן לא עובר כביש הסרגל...)