אלכס, בחור כבן 30, מתהלך בביתו בחולצת כפתורים לבנה ועניבה, ומשוחח בטלפון.

 אלכס: "כן, כן, אני יודע. בטח, אני אקבל את העבודה. נו, מה אתה חושב? כן. אני רק מחכה עכשיו לטלפון של הבחור הזה, משה, ואני מסודר לכל החיים. כן, אין בעיה. אני אחזור אליך אחר-כך, בסדר? טוב, ביי."

אלכס מתיישב על כסא ומתרווח. הוא משלב את ידיו מאחורי הראש, ומחייך בסיפוק. הטלפון מצלצל, ואלכס מרים מיד.

אלכס: "הלו?"

קול אישה: "שלום, מדברים מחברת 'סקר חקר שקר'. הייתי מעוניינת להציג לך מספר שאלות במגוון נושאים. האם אתה מוכן להשתתף בסקר?"

אלכס: "לא, גברתי, אני מצטער. פשוט יש לי טלפון שאני מחכה לו כבר הרבה מאד זמן."

סוקרת: "יופי, זה הטלפון שלנו. אז... באיזה שמפו אתה משתמש?"

אלכס: "גברת, אני אומר לך שאני עסוק, כן? אין לי עכשיו זמן לסקרים."

סוקרת: " ממש סקר קצר, באמת. סקרון. באיזה חומוס אתה משתמש?"

אלכס: "גברת, אני לא מעוניין להשתתף עכשיו בסקר, את לא מבינה? שלום!"

סוקרת: "חברת 'סקר חקר שקר' תעניק לך שי צנוע. איזה קוטג'?"

אלכס: "מה?"

סוקרת: "באיזה קוטג' אתה משתמש?"

אלכס: "אני גר בבניין, אבל אני לא מעוניין..."

סוקרת: "תראה, אדוני, אין לך הרבה ברירות. יש לי בסך-הכל חמישים ואחת שאלות בנושאי בריאות, תזונה, פנאי, תרבות ובטחון. אז בוא נגמור עם זה צ'יק צ'ק, כי אני אתקשר שוב ושוב ושוב. איזה קוטג' אתה לועס? תנובה, שטראוס, טרה או אחר?"

אלכס: :אני... אני לא אוכל קוטג'."

סוקרת: "אתה לא אוכל קוטג'?!"

אלכס: "לא."

סוקרת: "למה אתה לא אוכל קוטג'?"

אלכס: "כי אני לא אוהב קוטג'."

סוקרת: "זה לא תשובה. קוטג' זה טעים, זה ישראלי. אומרים גם שזה נורא נורא בריא. תגיד, אתה עולה חדש?"

אלכס: "לא."

סוקרת: "תייר?"

אלכס: "לא, לא. נו."

סוקרת: "אבל יש לך קול סובייטי."

אלכס: "אני בארץ עשר שנים."

סוקרת: "אז תאכל קוטג'!"

אלכס: "לא רוצה! לא מבינה עברית? לא רו..."

סוקרת: "לפחות תטעם!"

אלכס: "שלום!"

סוקרת: "אתה לא רוצה שי?"

אלכס: "לא רוצה שי."

סוקרת: "למה? השי בחינם כמעט. מה קרה, אתה לא אוהב שיים?"

אלכס: "פששש..."

סוקרת: "טוב... טוב, אז אני ממש מתנצלת על הטרחה."

אלכס מנתק. הטלפון מצלצל שוב.

דוד: "שלום, מדבר דוד מתיאטרון 'הקאמרי'. אולי אפשר לעניין את אדוני במנוי?"

אלכס: "לא, תודה."

דוד: "אתה לא רוצה? אני מבין. האם אתה אומר לי בעצם שאתה שונא מושבע של מחזות ומתעב יצירות מופת, סולד מגאונים כשייקספיר ועצם העלאת המסך מעוררת בך צמרמורת, חלחלה, גועל, חיל ורעדה? האם?"

אלכס: "אה... לא."

דוד: "אם כך מדוע זה אינך הולך להצגות ב'קאמרי', הא?"

אלכס: "אין לי זמן."

דוד: "אין לך זמן?! מה זה אין לך זמן? אם רוצים מוצאים זמן. ההצגות מתקיימות בימי ראשון עד שבת בימי רביעי ובמוצ"ש מתכנסים כל חברי המנוי ומשחקים ברידג' עם לאהל'ה. אני רושם לך את המנוי לשנה, בסדר?"

אלכס: "לא, מה פתאום. אני לא צריך. יש לי טלוויזיה."

דוד: "טלוויזיה? טלוויזיה?! כלום המכשיר המאוס והמטמטם ההוא נמצא בביתך כעדות אילמת לטבח הנורא המתחולל בתרבות הישראלית? אוי לבושה, אוי!

אלכס: "אוי."

דוד: "אני יודע. אתה ב'גשר', הא? אצל הרוסים הממזרים האלה..."

אלכס: "לא, לא, אני אצל אף אחד. אני אצל עצמי."

דוד: "אצלנו תמצא רבדים על רבדים של מחזאות מופתית כגון: 'המלט', 'מותו של סוכן', 'אשכבה' ו'מרי לו'. רק אצלנו תמצא שפע תרבותי עצום מעין כמוהו!"

אלכס: "אה. טוב, אם לא אכפת לך אני קצת ממהר אז אני צריך לנתק."

דוד: "נביא אליך עד הבית שחקנים שיציגו את ההצגה החדשה של הספרי!"

אלכס: "לא רוצה ספארי, אני צריך לנתק..."

דוד: "אבל אין לנו קהל בכלל! עזור לנו, קום והושע והיה תקוותנו כי לך השעה! אההה... אין לנו קהל בכלל, רק כמה סנילים קשישים שאספנו מאברבנל, עזור לנו, היה לנו לסעד רוחני, אתה תקוותנו... אההה... אההה... אההה... אל תנתק, בבקשה! לא, אל תנתק, לא, לאאאא!!!

טרררר...

אלכס: "הלו?"

קול בחורה צעירה: "הי, שירה נמצאית?"

אלכס: "מי זה?"

מירי: "זאת מירי. שירי נמצאת?"

אלכס: "אין לי שירה."

מירי: "מה אין שירה?"

אלכס: "לא מבינה עברית? אין שירה, זה טעות."

מירי: "טעות?!"

אלכס: "טעות."

מירי: "זה לא 8429715?"

אלכס: "לא, זה 8429716."

מירי: "אז זה לא הבית של שירה?"

אלכס: "לא, לא, לא, לא. לא."

מירי: "טוב... אז אתה יכול אולי למסור לשירה שתתקשר?"

אלכס: "אין פה שירה, קיבינימאט! תחפשי את שירה בציבור, היא לא פה! לא פה! מה אתה לא מבינה? לא פה!"

מירי: "טוב, תגיד שזה טעות וזהו,לא צריך להתעצבן! יה אללה, כל הרוסים כאלה עצבניים..."

אלכס מנתק, ונאנח. הוא מתיישב על הכסא, נושם בכבדות, עוצם עיניים ומשפשף אותן עם האצבעות. הטלפון שוב מצלצל. הוא זוחל ומושיט יד אל השפופרת.

אלכס (בקול רפה): הלו?"

קול אישה: "שלום, מדברים מ-'כללית מושלם'. אתה מעוניין בביטוח מקיף?"

אלכס: "ל... למה?"

קול אישה: "למה לא? יש חיים? יש. עלולים להסתיים? עלולים. נו, אז למה שלא תעשה ביטוח מקיף? וצד ג'? וביטוח חיים?"

אלכס: "למה?"

קול אישה: "אנחנו נתמוך בך עד המוות, שיכול להגיע היום דרך אגב. מלאך המוות אורב לכולנו. תעשה ביטוח?"

אלכס: "למה?"

קול אישה: "אנחנו נלווה אותך עד הסוף המר. נהיה איתך בכל עת, נתקשר בכל דקה."

אלכס: "למה?"

קול אישה: "כי אנחנו כאן, בשבילך. אתה מסכים?"

אלכס: "טוב, טוב."

קול אישה: "מה לא? ומה יקרה אם תמות, חס וחלילה? או תפצע או סתם תהיה נכה או תזדקק לפיליפיני או לניתוח או..."

אלכס: "בסדר, בסדר."

קול אישה: "מה? טוב? אז לרשום לך שהסכמת?"

אלכס: "אה... לא, לא. לא צריך בעצם."

קול אישה: "הנה, אני שומעת שאתה גוסס. מה יש, אתה לא מרגיש טוב?"

אלכס: "טוב, טוב."

קול אישה: "טוב? אז רשמתי שהסכמת לעשות ביטוח. מזל טוב, תתחדש!"

הוא מנתק בשארית כוחותיו וטומן את פניו בכפות ידיו. הטלפון מצלצל. הוא מתבונן בו בהבעה סתומה ולבסוף מרים את השפופרת, בלי לדבר.

קול מוקלט: "שלום. בואו לחוות חוויה קסומה בצימר מוני ברמת השופט. נופים קסומים, אוויר צלול..."

אלכס: "הלו?"

קול מוקלט: "ארוחת בוקר, מזגן..."

אלכס: "הלו? מה זה פה!"

קול מוקלט: "מקלחת, שירותים..."

אלכס: "מי זה?"

קול מוקלט: "טלוויזיה, מקרר..."

אלכס מנתק, הטלפון מצלצל והוא עונה.

אלכס: "הלו?"

קול מוקלט: "שולחן פינג-פונג, אופני כושר..."

אלכס: "מי שם?"

קול מוקלט: "ליצן, קוסם..."

הוא מנתק, נשכב על הרצפה ועוצם עיניים. הטלפון מצלצל, הוא פוער עיניים לרווחה, קופץ בערנות ועונה.

אלכס: "כן? כן? מי זה? הלו?"

שרית: "שלום, מדברת שרית מחברת 'HOT'. כמה נפשות אתם בבית?"

אלכס: "חצי."

שרית: "אולי אתם מעוניינים בשירות הטלפון הקווי החדש של HOT?"

אלכס: "הוא מצלצל?"

שרית: "כן, בוודאי."

אלכס: "אז לא."

שרית: "אבל הוא מאד זול. מאד."

אלכס: "לא רוצים."

שרית: "והוא כולל חבילת תוספות."

אלכס: "לא רוצים, לא רוצים, לא רוצים."

שרית: "טוב, אז בקשר לממיר. עם איזו חברה אתה מנוי, 'HOT' או

'YES'?"

אלכס: "NO."

שרית: "ובכל זאת יש לנו חבילת ערוצים חדשה באמהרית ו- V.O.D. אלקטריק דאבל קיו, הכולל חיבור לאינטרנט דרך הטוסטר ומערכת J.I.P. הכוללת סרטים אילמים בצ'כית..."

אלכס: "גברת, לי יש טלפון חשוב שאני מחכה לו! אז אם לא אכפת לך אני קצת ממהר. ואני לא רואה טלוויזיה בכלל, בטח לא שלכם!"

הוא מנתק. "טרררר..." מצלצל הטלפון. אלכס צוחק ומיד בוכה. הוא מרים את השפופרת ומנענע את ידו. אחרי כמה שניות הוא מצמיד את האפרכסת אל אוזנו."

אלכס: "ה-ל-ו! ה-ל-ו!"

קול אדם מבוגר: "שלום לך. מדבר..."

אלכס: "שמע אדוני, אין לי כוח לשטויות שלך! אז כדאי שתגיד מהר מה לעזאזל אתה רוצה כי אני לא מעוניין לשמוע את הבולשיט הזה עכשיו."

אדם מבוגר: "סליחה?"

אלכס: "די כבר! מה זה פה, ג'ונגל? לא רוצה כלום, רוצה שקט, רוצה לישון, רוצה..."

אדם מבוגר: "אלכס?"

אלכס: "כן, כן, אלכס. מה אתה רוצה?"

אדם מבוגר: "מדבר משה. זה בקשר לעבודה... אמור לי, אלכס, אתה בסדר? אני לא חושב שאתה במצב טוב כרגע..."

אלכס: "מה? לא, לא, לא, אני בסדר גמור, זה..."

משה: "לא, לא, אני רואה שאתה מוטרד ממשהו אז... אני לא חושב. שמע, ניפרד כידידים, כן?"

אלכס: "לא..."

משה: "אתה לא מסוגל כרגע לקבל את הג'וב."

אלכס: "אני כן, בטח. אני פשוט קצת מבולבל... תן לי צ'אנס, משה, בחייך."

משה: "לא, לא, אני רואה שזה פשוט לא מתאים."

אלכס: "בחייך, משה, דחליק, איימ יור מן!"

משה: "אה, אלכס, תפסיק להטריד אותי, כן? אני החלטתי ככה, וזהו. מספיק אני מנסה לתפוס אותך כבר שעה. להתראות. תראה, אני בטוח שתמצא עבודה אחרת... טוב, ביי."

אלכס: "אה, משה! משה!"

הקו נותק. אלכס מסתכל על השפופרת במשך שניות ארוכות, מחייך חיוך דבילי ונופל על הרצפה. הטלפון מצלצל.