אלכס, בחור כבן 30, יושב מול פקידה בבנק. היא מדברת בטלפון.

פקידה: "כן, רוח'לה, אני מבינה. בסדר..."

אלכס: "אה, סליחה, גברת."

פקידה: "רק שנייה... כן, מה אתה רוצה?"

אלכס: "שירות."

פקידה: "אני כבר איתך. אז את מבינה, אני פשוט עסוקה כל היום עד מעל הראש..."

אלכס: "אה, סליחה. למה לא מתייחסת?"

פקידה: "רק שנייה, רוח'לה... מה?"

אלכס: "אפשר לבקש פה קצת יחס אלמנטארי?"

פקידה: "אפשר לבקש, כן. תבקש. כבר אני איתך, בסדר? אנחנו בבנק לוקחים אותך אישית. שוש, תבדקי את מספר חשבון 002478! תבררי מה הוא רוצה... כן, רוח'לה, אני חייבת לנתק. אז את לא שוכחת, כן? תשקי את העציצים ואת הדגים ותוציאי את התוכי למרפסת. להתראות... כן, מה אדוני מבקש?"

אלכס: "הטופס פה... אני לא מבין מה זה אומר. נראה לי שגנבו לי פה משהו."

פקידה: "אהה. אתי לא עובדת פה יותר. בוא, שב. תראה לי... אה, נו, זה ברור. תראה, לפי הפיקדון החד-שנתי אחוז התשואה האקווילירנטית גבוה מאחוז הפק"מ המודולארי, שניזון תכופות ממאזן התשלומים ההסתברותי לנפש, מה שמוליך אותנו למשיכת מטבע צמוד ליורו פלוס מיסוי ישיר לעקיף ללא ריבית והצמדה, עם מט"ח לפי בחירה. אך עם מענק האשראי הצמוד למדד פלוס מע"מ ורב קרן נפרעת אנחנו מקבלים חן צובר ברבעון א', ב' ו-ג' בשנות אינפלציה, דפלציה ורגולציה. וכשמדד המחירים לצרכן עולה בעשירית האחוז והנפט מתייקר, הריבית מתנדנדת והעולם שותק. מה שמוביל אותי למסקנה שאתה חייב לי באופן אישי 20,000 שקלים בחודשי תמוז-אב-אלול. תשלם במזומן או באשראי?"

אלכס: "אה... אה... תראי, זה... מה?!"

 שודד נכנס באקדח שלוף.

שודד: "אף אחד לא לזוז! זה שוד!"

פקידה: "אוהו! שודדים אותנו, אלכסנדר."

אלכס: "אותי שודדים! אותי!"

שודד: "הי, את! תרוקני את הקופה!"

פקידה: "מה? אני? אני סתם אה... עוברת אורח."

שודד: "אל תשחקי איתי משחקים! זה שוד אני אומר לך! שוד!"

פקידה: "שוש! בואי שנייה... שוש?"

שודד: "שוד! שוד! תביאי כסף!"

אישה זקנה (לידו): "סליחה, אתה לקחת מספר?"

שודד: "חיליק, בוא, בוא, יש בעיות!"

 שודד שני נכנס עם כובע גרב שחור, חולצה שחורה עם צווארון, כפפות, שק עם ציור של דולר ושן מזהב.

חיליק: "מה הבעיות?"

שודד: "נראה לי שהפקידה הנחמדה לא רוצה לתת לנו שירות. מה אתה אומר, חיליק?"

 חיליק מחייך.

פקידה: "טוב, תראה. אצלנו בבנק לוקחים אותך אישית. אני יכולה להעביר אותך לשלוחה חמש. קוראים לה שוש."

שודד: "שום שלוחה! הכסף! הכל! עכשיו! פה!"

אלכס: "תלכו מפה אתם שניכם! גנבים! עכשיו, נו עכשיו אני מבין מה עם כסף לאן הולך..."

חיליק: "אתה תהיה בשקט, או שתאכל קליע."

אלכס: "לא רוצה, לא רעב. מה, מה עם הטופס פה?"

שודד: "תגידי לי, איפה הכספת פה?"

אלכס: "נו, מה זה פה, ג'ונגל? מה קורה פה דווה טפאיומט?"

פקידה: "בוא, בוא נרגע. אדוני בבנק שלנו?"

אלכס: "רגע, אני פה, מה זה?"

שודד: "שתוק!"

אלכס: "טוב, אני... אני אתכם גמרתי. וזה סופי!"

 אלכס הולך, המספר הדיגיטלי מעל הפקידה מתחלף וצלצול נשמע. האישה הזקנה קמה.

אישה זקנה: "עכשיו אני."

שודד: "מה זה?"

אישה זקנה: "כי ההוא הלך."

שודד: "תשבי מהר. מהר אבל!"

אישה זקנה: "מה זאת אומרת? אני לקחתי מספר. שעות אנחנו יושבים פה. שעות. והפקידה הזאת מדברת בטלפון וזה עם הכסף שלו..."

אישה שנייה (לצידה): "והיא עוד מתייחסת לפושעים האלה, תראי מה זה. אולי גם תציע לו קפה. אני אומרת לך, בגלל זה המדינה שלנו נראית איך שהיא נראית."

אישה זקנה: "איך היא נראית?"

אישה שנייה: "איך שהיא נראית... מה, לא?"

פקידה: "טוב, אולי תשבו ו... אני כבר מתפנה אליך. אתם רוצים אולי קפה? שוש!"

שודד (מתיישב): שום שוש. אני רוצה את הכסף פה עכשיו ביד. הכל. או ש..."

פקידה: "מה? או שמה?"

שודד שלישי: "או שדובי יעשה פה קצת שמח."

שודד: "דובי, מה אתה עושה פה? תחזור לאוטו!"

דובי: "חשבתי שנתקעתם, באתי לעשות קצת חיים."

שודד: "עזוב, תחזור לאוטו... לך כבר!"

דובי: "מה, זה לא פייר! למה רק חיליק בא איתך?"

חיליק: "דובי, תעיף את עצמך לאוטו, או ש..."

שודד שלישי: "או שמה?"

שודדת רביעית: "או שתקווה תעיף אותך."

שודד: "אוי, נו."

פקידה: "רגע, רגע. אני לא יכולה ככה. או שנעשה את זה בארבע עיניים או שתשכחו מזה. הרי אנחנו בבנק..."

שודד: "לקוחים אותנו אישית, כן. חיליק?"

חיליק: "מה?"

שודד: "עוף מפה. כולכם."

חיליק: "מה ס'תומרת? אני מספר שתיים אני..."

שודד: "אל תבלבל לי ת'מוח. אני לא יכול לשדוד את הפקידה הזאת כשאתה נושף לי בעורף."

פקידה: "נכון. אנחנו בבנק..."

שודד: "שמעת ת'פקידה. עכשיו תעשה טובה ותן לי לנהל את העסק פה. בסדר?"

חיליק (יוצא): "יאללה, גם כן אתה! אני הולך לבנק אחר!"

שודד (צועק): "תלך לבנק אחר, לא צריך ממך טובות!"

פקידה: "נראה תמצא בנק יותר טוב לשדוד, יה פרזיט!"

שודד: "ראית מה זה פרטנר?"

פקידה: "בחייך, הוא לא רציני. טוב, איפה היינו?"

שודד: "ב... שוד."

פקידה: "סליחה?"

שודד: "שוד. שוד. אני שודד אותך."

פקידה: "אה, נכון... הבנק הזה נהיה ריק מיום ליום. שוש..."

שודד: "ששש... תשמעי, גברת. או שאת נותנת לי את הכסף, או שאני עובר בנק."

פקידה: "חבל לך על הזמן איזה תנאים יש פה. יש לנו עכשיו תוכנית מצוינת... "

"..."

"!!!"

"...

כן, טוב. מה השם של אדוני?"

שודד: "מה זה משנה?"

פקידה: "אדוני, אני מנסה לעזור לך. בוא תעזור לי לעזור לך לעזור לי, בסדר? שם בבקשה."

שודד: "רובי."

פקידה (מקלידה במחשב): "רובי מה?"

רובי: "ג'ינקיסטלבלוסקי."

פקידה: "אה. רובי... רובי. טוב, אתה רוצה לשדוד. כמה אתה רוצה לשדוד?"

רובי: "אה... כמה יש?"

פקידה: "תראה, אצלי ספציפית יש כרגע עשרת אלפים שקלים. זה בסדר לך?"

רובי: "כן, כן. אחלה, בטח."

פקידה (מקלידה): "עשרת, אלפים, שקלים. אתה רוצה לסגור את זה בפק"מ?"

רובי: "מה? לא, לא. אני רוצה את זה עכשיו. הכל."

פקידה (נאנחת): "תראה, אדוני, זה לא ילך ככה. אני רוצה ללכת לקראתך, תעזור לי ללכת לקראתי."

רובי: "ואם אני לא רוצה? אני רוצה בתנאים שלי..."

פקידה (מוציאה פאוץ' מהמגירה): "אז אני נורא מצטערת, אנחנו ניאלץ להיפרד. הבנק מאחל לך הצלחה בדרכך החדשה. שי צנוע מהבנק: פאוץ' אופנתי מתנה."

רובי: "טוב, יאללה, בסדר. שיהיה ככה."

פקידה: "אני אסגור לך את זה עד חודש ינואר ואפריש כשליש מהסכום להקצאה ציבורית-פרטית פלוס מס המלך והיתר בהפרשה מודולארית פלוס ריבית והצמדה, החל מהעשירי לחודש. בסדר?"

רובי: "לא, לא. תעצרו הכל, אני לא מסכים. אני רוצה את הכסף פה ישר. בלי חוכמות!"

פקידה: "תשמע, ראובן, זה ייצא לך יותר."

רובי: "מה ס'תומרת?"

פקידה: "אם אתה מפקיד כרגע את הסכום שאתה שודד בתוכנית חיסכון לשודדים משוחררים, הריבית המשתנה תעלה בעוד שנתיים על גובה הסכום המבוקש."

רובי: "ומה זה אומר?"

פקידה: "ממש שום דבר. כי הנפט יעלה פלאים. אבל אם תקפיא כרגע את הסכום המדובר שאתה שודד... על כמה דיברנו?"

רובי: "10 אלף."

פקידה: "עשרת אלפים שקלים. זה ייצא לך במר חשוון 15 אלף ין ללא מע"מ."

רובי: "אז זה שווה?"

אישה זקנה: "שווה, שווה, כן. יאללה, אני בתור עכשיו."

פקידה: "טוב, אז אני רושמת לך את התוכנית חיסכון הנפלאה ע"ש רינה."

 היא מקלידה במחשב.

רובי: "אבל... אה... רגע, רגע, אני לא, לא הבנתי. אם..."

פקידה: "תראה. עכשיו אתה שודד אותנו, כן? מה אני עושה? אני פותחת לך את התוכנית חיסכון הגאונית הזאת ומפקידה את הסכום המבוקש בחשבון. אם החשבון לא יהיה רדום או תשוש, אתה תזכה לריבית דריבית. אתה שומע אותי? ריבית דריבית! מה שאומר כאילו אתה שודד בעצם שני סניפים."

 רובי נאנח.

פקידה: "ריבית דריבית!"

רובי: "אה... הבנתי, כן. נראה לי."

פקידה: "יופי. אז רק תחתום פה שאתה מצהיר בזאת על בלה בלה בלה..."

 הוא חותם.

פקידה: "וגם פה ופה ופה."

רובי: "אוקיי, תודה."

פקידה: "ו... פה גם. ופה וכאן ופה. תודה אדוני, ופה. יום טוב. ו..."

רובי: "מה?"

פקידה: "רק מקדמה רב קרן נפרעת 1000 שקלים ו- 30 אגורות. יש עליך במקרה?"

 רובי מוציא מהכיס.

רובי: "בבקשה."

פקידה: "יום טוב, אדוני."

רובי: "כן... יום טוב."

 רובי הולך. המספר מתחלף והפעמון מצלצל.

פקידה: "כן, גברת, תשבי בבקשה. אני רק עושה טלפון קטן ואני איתך."