ואם אמות חשבו רק זאת עלי
שבפינת שדה קרב נוכרי אי-שם
לנצח קמה אנגליה. שם באדמת עידית
סָפוּן עפר פורה יותר, שאנגליה חִבְּלַתּוֹ,
אותו עצבה, האירה את עיניו, פרחים נתנה לו
לאהוב ומשעולים לשוח בָּם,
גֵּוָהּ של אנגליה הוא, אוויר אנגלי נושם,
שטפוהו נהרותיה, בורך בשמש מכורה.
וראו, לב זה השיל כל רשע מאחור
פועם הינו בתודעת הנצח ומקרין
את אנגליה שם, את שפע מחשבתהּ,
נופיה וצלילהּ, וחלומות יפים כמו יומהּ,
וצחוק, וידע חברים, ונועם רך בלבבות
אשר ינוחו בשלום תחת שמיה, אנגליה.
(1914)

Rupert Brooke (1887–1915).

If I should die, think only this of me:
That there’s some corner of a foreign field
That is forever England. There shall be
In that rich earth a richer dust concealed;
A dust whom England bore, shaped made aware,
Gave, once, her flowers to love, her ways to roam,
A body of England’s, breathing English air,
Washed by the rivers, blest by suns of home.
And think, this heart, all evil shed away
A pulse in the eternal mind, no less
Gives somewhere back the thoughts by England given
Her sights and sounds; dreams happy as her day;
And laughter, learnt of friends; and gentleness,
In hearts at peace, under an English heaven.
1914

הערה: יצירה זו תורגמה בעבר ומצאתי תרגום שלה במרשתת על ידי משה שרת ז"ל והוא ב:
http://bp3.blogger.com/_4TFzhkyTn0w/RZSBn9yusVI/AAAAAAAAAEU/AZywjdnBcE4/s1600-h/השיר+של+רופורט+ברוק.bmp