האומנם עוד עברו ימים בגבורה ובדין,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך השה,
ומחשוף כף רגלך ידמם באבן ושלג,
או תיל-גדרות ידקרוך ותמתק דקירתם.

או אובך ישיגך בעדת עשנו המיתמר
על כתפיך, חזך, צווארך וראשך סחרחר.
ותלכי בשדה הטחוב וירחבו אישונך
כחושך ואפילה בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של הגיא נשום וכבד,
וראית את המוות בראי השלולית האדום
ופשוטים הדברים ומתים, ואסור בם לנגוע,
ומותר ומותר לשנוא.

את עוד תלכי שם בגן. לבדך. תעלי לך בלהט
העשן והגז בקירות הסרוטים מאימה ומדם.
וביושר לבב שוב לא תחווי חרדה ובעת,
כאחד השרפים, כאחד המלאך...