מה אומר ומה אספר נכדי, מבקש אתה ממני לשזור עבורך עוד סיפור טרם שקיעה .
מה אומר ילדי והינך כבר ילד בוגר ושעשועי המילים אינם עוד מדברים לליבך .
נגמלת ילדי ממעשיות דמיון , מבקש אתה עוד סיפור בו דבר חוכמה .
מה אומר ילדי, כול שנותר הוא לספר אמת לאמיתה .
ראה ילדי היי שם מעבר לחומת הזמן , שנים הרבה חלפו מאז .
חלפו כך נראה עידן עידנים וזריחות רבות ידעו עיניי .
שם באופק עודני רואה את הבית הקט , אותו הבית שם גרתי , אבי , אימי , ואחיותיי .
גן ירוק היה שם ובוסתן ואני בין שדות ירוקים ופלגי מים צחורים צוחק במרחב .
הקסם נראה עכשיו ממש מול עיני צבעי הטבע הנחשק מתמזגים למול שקיעה הצובעת במברשת נסתרת את האופק בצבא הארגמן .
שעת ערב מאוחרת ערב שבת .
אימי עמלה כול היום סביב המטבח , טרחה, יזעה , עד בוא הברכה בירכת מזון המוגש על שולחן .
אבי הביט סביב , סגר חלון , הסית תריס , נעל על בריח דלת .
אור הנר הלם וניצוץ יופיו מול עיני .
אור נס הדגל מאיר את עיני .
נרות , נרות שבת .
כוס יין נימזג .
קידוש .
סעודת השבת .
אז אימי מגישה תפארת ידיה .
אבי , אני , אחיותיי .
טוהר היה שם .
קדושה .
קדושת ערב שבת .
אז מוציא אבי ספר ישן ונושן ספר עב כרס המוצפן בעורמה .
מבטו ננעץ בי לתוך עיניי .
עיניו נעצמות ממלל הוא דבר מה .
אז ,דרך מלל ספק תחינה "לשנה הבאה בירושלים הקדושה" .
ואני עוד נער .
ואולי בן גילך , ואינני מבין את דבר הברכה .
אינני מבין תאווה רדומה .
תאוות בת אלפיים , אלפיים שנה .
כן ילדי הקט זו שמחת השבת , זו שמחה מפוארת בעטיה . זיכרוני מעומם ואינני צעיר אך התחושות חורשות היטב את ליבי .
צחוק , רינה , אהבה , עומדים צופנים בנפתולי זיכרוני , אני גאה .
אני גאה על זה הבית על זו משפחתי .
בית אבי ליל שבת לילה אחד בלבד .
אור צרוד מבקש בכורה , מפלס דרכו מבעד לאלתה צוררת המבקשת תהום עד גניזה . דלת חדרי נפתחת מנתקת עולם קסום שמעבר לבינה . מול עיניי הם עומדים , אבי ואימי ודמעה עיקשת דבקה וממיטת משכבי נותרת יתומה . תיק מוצפן בין ידיי בגדים עבים מכסים מערומיי .
שתקתי .
לא הבנתי דבר .
בכי אימי צרור באוזני .
עגלה , ועוד זר .
מראה אבי , מילותיו .
הספר הזה , הספר בידיי .
כן ילדי הקט , נדדתי לבדי במרחב .
ימים הרבה בין זרים מיותם .
נעדר מבינה אחוז צער .
געגוע הולם עד כאב עד זוב דם .
בית אבי , נעלם מול חיי ראיתיו באחרונה .
הו ילדי , אין בי עוד צער, לא כעס, לא חרון כי רק אהבה .
ימים הרבה עודני מביט במרחב , בחלל הזמן .
ימים הרבה מבכה את אימי , את אבי אחיותיי .
געגוע אוחז בי .
קול צליל מנגינה .
והרי חיים נטע בי ואתה כן תדע לעולם .
