לא
ראינו עורבים קמים בדשא אותו יום,
כי השמים נבקעו לנו מאד
וגשם בוטח, פסקני הרטיב את כל
מי שהיה במיידאנק.
ורציתי לשאול אותך, שמעון
אם העשב כבר הספיק שוב לצמוח
שמה –
אבל איזושהי שתיקה גדלה בינינו,
טוויה בשטיח ובשיחה אודות
גורל החינוך הגבוה בארץ הקדש.
המלים שנאמרו בקול היו רק
נקישת כפיות בשפת הכוס, או
צחוק רעים, מבטים אומדים של
היכרות ראשונה;
מתחת לפני השטח החלפנו
אתמולים הפרומים זה לזה בקפידה
כמו כל מי שהיה במיידאנק.
תגובות