עומדים על הגשר
רואים את העיר
מתקרבת אלינו
ואנחנו נעים בשתיקה
בתוך המחשבות
האם אי פעם ניפגש?
מה שבלתי אפשרי
הופך למכשלה
ומה שנתון
מתפרק ביד
רואים מרחוק
סירות שטות בנהר
עד הגדה
ואנחנו מתרחקים
את מקשיבה לעצמך
בסוף גם אני אדבר
אומר לך
תודה על כל מה שנשאר
האם אי פעם ניפגש?
העיר נוסעת מאיתנו
אל הקצה השני
איפה שאין בניינים, ואין אנשים
ואנחנו נשארים על הגשר
ילדים משחקים מחבואים
ואנחנו דמיינו שעם הזמן זה חולף
הפצעים, החתכים המדממים
את לובשת את המעיל
ונעלמת מן הגשר
העיר שוב מחפשת תעלומות לעצמה
עם סיגריה בפה
את מבקשת להיות זרה
האם אי פעם ניפגש?
את מסתירה את הפנים
הזיכרון שנשכח
הוא שמשאיר לנו עקבות לחזור אליו
ושוב אנחנו מחפשים את הדרכים הנסתרות
את מנגבת את האיפור
אני מביט מן הגשר אל הרחוב הקטן
רואה אותנו, בורחים מזמנים שמתקצרים
מנסיעות ללא תכלית
ואת, מביטה בנו
כמו קהל הצופה ברקדנים
ואני רק אומר לך
תודה
ומביט בעיר המתרחקת מאיתנו
אל מקומות נסתרים
רכבות דוהרות אל מקום רחוק
כבישים מהירים, רבי קומות
הכל מהדהד בתוכנו, הכל נשכח שזה מתמוטט
אני מביט מהגשר
איך את נעלמת מחיי
האם אי פעם ניפגש ?
העיר עכשיו רחוקה מאיתנו אלפי ימים
תגובות