שוב פעם לא ירדתי בתחנה שלך

שוב פעם לא רציתי אחרייך

כמו שחקן בסרט שאינני מכיר

שוב פעם לא אמרתי מילה

מביט בך בתחנה

עומדת כמו מפקדת קומנדו

במבט את מורידה לשלושים

מקשיב לפיטר מרפי ועושה את עצמי אדיש

שוב פעם לא עקבתי אחרייך

שוב פעם לא שאלתי היכן את גרה

שוב לא ניסיתי לחפש אחרייך

ולך, שוב פעם, לא אמרתי מילה

עולה לאוטובוס, ומתיישב במושב האחורי

את מציגה לנהג חגור, ויושבת עם כל החיילים

מסביב המולה של יום חמישי

כל אחד מאיתנו אוגר לעצמו שעות

שוב פעם לא חיכיתי מתחת לביתך

שוב פעם לא בדקתי בתיבה, מהו שמך

יכולתי לברר בחנות ממול

שוב פעם לא אמרתי מילה

תחנות משתנות, אנשים נעלמים

מדי פעם מסיט מבט

אולי במקרה את עוד שם

מתחת למשקפי השמש, העולם נראה ברור

כולם באותו צבע, כולם רחוקים מאוד

שוב פעם הלכתי לבד

שוב פעם דמיינתי דברים שלא הכרתי

שוב פעם יכולתי רק לשכוח

שוב פעם לא אמרתי מילה

רואה אותך קמה

מרימה את התיק

אימא ואבא לא מחכים

את  לוחצת על הכפתור, הנהג עוצר

את יורדת ונבלעת בהמון