לך,
אין לי מושג מאיפה מתחילים לכתוב מכתב שכזה גם המילים פתאום מאבדות כל טעם מול הרגשות ועוצמת הכאב רק שאין מנוס וחייבים לשחרר הכל מכובד הלב, אפילו לשם החופש הפרטי שלי...להגיד את כל מה שיושב לי בפנים.
העניין הוא, שאני לא מצליחה לשכוח כלום שאתה איתי כל יום כל שעה...ואין דרך להתמודד עם הכל ונמאס כבר מכל ההצגה הגרועה הזאת.על מי אני עובדת? אולי על עצמי אולי על כולם אולי עליך...משהו חזק בי שולט ואומר שמה שהיה נשאר פתוח ולא דעך סופית ולא נעלם כמו שדמיינתי או שרציתי כל כך להאמין, ונתתי לזמן לעבור אפילו לשעות הקטנות שרק התארכו ונעשו מעיקות יותר לאט לאט...משהו לא גמור משהו שניראה כל כך רחוק עכשיו כל כך חסר תקנה ועדין לא מרפה ממני מלילותיי ומהבקרים בהם עיניי נפקחות אך משהו מאיץ בי לעצום אותן שוב ולחיות בחלומות כי המציאות לפעמים היא בלתי נסבלת כמעט לא ניתנת להבנה. ואין מה לעשות, כך כולם אומרים אפילו אתה, נגמר וזהו, סופי, לנצח, לעולם ומשהו כל כך חזק שלא רוצה ולא מוכן להשלים עם האמת הזאת ורוצה רק לדחוק בה ולהרוס ולנפץ כל הבזק של תקווה רק שיהיה כבר טוב, אני אומרת, רק שיהיה...
ואתה לא נמצא בכלל בגובה עיניי אתה גבוה ממני בכמה וכמה מרחקים מסתכל מדי פעם זורק איזה מבט לעברי אבל כלום בעצם, פשוט כלום העולם הזה ניראה פתאום לא מציאותי, ואם זה חלום אז שמישהו כבר יעורר אותי ויגיד לי שהכל בסדר ושאין באמת ממה לדאוג.אבל הזמן עובר ומתחיל להראות לי טיפה לא הגיוני שההירדמות שלי מתארכת כל כך...אז עכשיו אני כבר בטוחה שאני עירנית לגמרי וזה נכון, הכל נכון, שאני לא מפסיקה לחשוב ושכלום בעצם לא נעלם, אף לא נדם לרגע...
וכמו שחשבתי שהכל נגמר וחצי דרך כבר מאחוריי ככה, פתאום לאור יום גיליתי שהמלחמה שלי רק התחילה, המאבק ברגשות בדמעות לא נפסק עדין.אולי כבר לא ייפסק לעולם, אבל אתה לבטח כבר במקום אחר התרחקת כל כך ממני, במחשבות ובתחושות ואולי לרגע זה נדמה לי אבל משהו בך מת כלפיי ולקח ממני את לילותיי ....
יודע מה?! אולי אני יכולה במידה מסויימת להיות שמחה בשבילך שעברת את חצי הדרך הקשה שמצאת את החיים שלך מתחילים להסתדר ואפילו ניתן בך הכוח להתגבר.אתה תמיד מתגבר ויודע יותר טוב, תמיד.
אז רגע לפני שאני סוגרת את מסך ליבי שוב
שניה אחת לפני שאשים בשנית את המחסום שלי ממך
אני כמו נזרקת מהקומה הכי גבוהה
ואומרת בשקט
ספק בפחד מהול בדמעה
בפנים בפנים -אני עדין קצת שלך.
אני -
תגובות