ויום אחד הוא כהרגלו המתין לאוטובוס
תמיד הוא היה מגיע עם תחושה ששם הוא ימצא את אהבת חייו
מעולם לא אמר דבר, אף אחד לא ידע שיש לו תקווה כזאת.
אבל כבר שנים שהוא מחכה שם....לאוטובוס
באותו המקום, באותה השעה.מחכה.
תמיד באותה התנוחה, נעמד על יד התחנה ונשען בחצי גב
מהכיוון הזה, הוא חשב, אפשר לתפוס את כל העוברים והשבים
מהכוון הזה... הוא רואה את כולם ואף אחד לא באמת רואה אותו. כזה הוא היה... נחבא אל הכלים, מסתתר, תמיד מסתתר
האמת היא שהיה בו פחד גדול שמישהו יגלה שבעצם אין הוא ממתין לאוטובוס... אלא לזאת שעיניו יתקלו בה וידעו שהמבט הזה יהיה שלו לנצח. הוא ידע שהסיכויים שלו די קלושים
הרי הוא כבר שנים ממתין באותה התחנה, באותה השעה
ושום דבר לא באמת קורה שם. הוא חי מהתקוות
כך הוא מרגיש שגם לו יש סיבה להיות מאוכזב מהאהבה
כולם מדברים על זה, על כמה שכואב להכנס לזה
והוא מעולם לא הבין וכשכולם היו מדברים הוא נהג לשבת בפינה ולעשות עצמו מחשב דברים בראש...
כזה הוא היה שקט ונחבא אל הכלים.
בתחנה הזאת היה משהו כמעט בלתי מובן
והאוטובוסים שם לעיתים קרובות היו מאחרים
כאילו המקום הוכרז כמקולל כחסר חיים
אולי זה היה נכון בהתחשב בזקן שהיה מחכה איתו יום יום
היה מסתכל עליו שנים וחוזר ואומר כמעט על בסיס קבוע
"למי אתה מחכה?"
כאילו הבין מראש שהוא לא מחכה למשהו אלא למישהו
הבדידות שלו, הוא חשב לעצמו, כל כך ברורה
כל כך חסרת שאלות
היום הוא קם בבוקר כהרגלו בשעה שש ושבע עשרה דקות
שלוש דקות הוא מתאושש
שבע דקות הוא מתרחץ
ושלוש דקות אחרונות היו תמיד מוקדשות להצצה מעבר לחלון
הוא היה לוקח כסא מתיישב שם
ומנסה להבין את החיים שמעבר לסגירות שלו
ותמיד הוא גילה שהחיים שמעבר הם משהו שלא יחווה כנראה לעולם
כזה הוא היה.בודד.
בודד עד שיגעון
עד עלבון
הרחובות הבוקר היו ניראים לו מוארים יותר
הוא התעורר עם הרגשה שהיום... היום זה היום...
הוא אפילו ישב עוד 2 דקות נוספות מול החלון לפני שיצא לכוון התחנה
הוא הרגיש שהוא חייב לחוות פעם אחרונה את הבדידות הזאת.
אחרי הכל זאת גם סוג של פרידה
הוא כל כך שמח לדעת שהוא נפרד מהתחושה הזאת
ועם זאת הפחד הדהד בו
ומשהו בו היה מעט נסער
נסתר וגלוי כאחד..
היום הוא החליט לשבת בספסל
ולא לעמוד כמו תמיד בתנוחת חצי הגב שמסתירה אותו כל כך.
משהו בו רצה להראות לעולם
הוא חיכה כהרגלו בתחנה
המתין לאוטובוס שיבוא ויקח אותו
המתין לזאת שתאהב ותבטח בו
האוטובוס היום מעט איחר.
גם הוא....