מסתובבת ברחובות
עכשיו כבר אחרי חצות
לילה שחור
חצי ירח
כמעט מאיר
או בעצם רק מזכיר
עד כמה חשוך
ומה קורה לי שם בפנים
האם זה הגשם ששוטף
או שוב דמעותיי מרטיבות את הפנים
יללות של תנים
מנעימות לי את הבדידות
בשקט שאין מרעיש ממנו
זועק הכאב בכל עוצמתו
מאבדת כוון
השביל המוכר
ניראה פתאום כל כך זר
והדרך שהיתה לי כה ברורה
והעצים שאיתם גדלתי
עלייהם כבר נושרים
העולם הזה צמא להתחלה חדשה
גם אני
וסוף כמו שהוא
תמיד מעלה בי את אותם הזכרונות
ומבעיר בי את הרגשות שעם הזמן קמלים
כמו הקור שעכשיו בעצמותיי מקפיא
ועוד לא נברא החום שיביס
או כבר ימיס
אותך, ממני
אבל עכשיו אחרי חצות
והשמש רחוקה עוד מלזרוח
ולי כמעט אזל הכוח
מצאתי איזה ספסל שבור
ישבתי שם
מנסה לשאוף אויר
ואתה אותו חמצן רעיל
הורג בי לאט לאט
לא מסוגלת עוד להכיל
צא ממני
בטרם יום חדש יתחיל...
