ומה שנשאר
זה לא הרבה
אולי גם זה המעט
מספיק
בכדי להבעיר אש
מענפים שנרטבו מדמעות
של עצב
וכאב
ותחושת בדידות
שאין לה שיעור
ואין לה כמות
ואולי לא נשאר דבר
כמו חלף הכל וחמק מבין אצבעותיך
תחושת החמצה
אולי של פעם בחיים
אולי היא בעצם כל החיים
לפעמים טעות אחת
היא המכרעת
לפעמים גם מתייבשת לי הדמעה
ואני שוכחת
וצוללת אל מעמקי הזמן והמקום
ומחייכת
כי הכי חשוב זה להיות שמחים
ואל לנו לחשוב ולהעמיק בכל
פשוט לזרום בקלילות
עם החוסר ודאות
שכובשת כל שטח בלבי
ומרסקת יציבות
אולי עכשיו זאת תקופת הבגרות
כבר לא נעורים
כאבי גדילה ממך
זה כמעט כמו מרד של התבגרות
מאבק סתמי
שסופו תמיד ידוע מראש
ואני
אני...משהו בי תמיד חוזר לאותו המקום
רק כדי לא לפספס
לא להחמיץ דבר
מפחד להפסיד
ולחיות בצלו של הכאב
תגובות