כשהענבל נוגע ברוח מעורר הוא בי געגוע
אל תקופה רחוקה
לימי הספר והמחברת הפתוחה
לרגעים בם עמדנו אם ובת
על כביש אספלט
כשבידי הבת תיק קטן
בגוון ארגמן
ובידה השניה
נפנוף לשלום והכניסה
אל שער בית הספר בו כבר התאספו הילדים
בכדי ללמוד על החיים
בכיתה
מלוח כצבע הפחם החכמנו לראשונה
מהספרות המיוחדות
המילים הנשגבות
אותנו לימדו המורים לפני שנים רבות
עתה נותר בלב רק געגועים
לימי הלימודים
בכל פעם כשנשמע הענבל זוכרת
ילדה קטנה היושבת ומחכימה מספר וכתיבה במחברת
© כל הזכויות שמורות לעינת
תגובות