אמרת לי דם, דמעות
ואמרתי לך יזע
אמרת לי מוות, כיבוש
ואמרתי לך ארץ
אמרת לי שכול וכאב ודי
ואמרתי לך נצח
אלישע רוזנצוויג
-
רוצה לתת הכל, כאן עכשיו,
אבל נזהר לתת רק חלק
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הדוּ קרב, והשיח כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון נהדר, תמציתי, קולע. אבל התוכן לא מחוייב, באותה מידה אפשר לכתוב הפוך: אמרת לי יזע, עמל ואמרתי לך דם אמרת לי אדמה, מולדת ואמרתי לך כיבוש אמרת לי דורות ונצח ואמרתי לך מנוחה. נכון ששיר הוא לא סגנון מתאים למאמרים והרצאות, ותחושת "דו-שיח-של-חרשים" עוברת היטב, אבל אני חש שיש צד שצועק וכועס וצד שני שעונה במילות קוד מדודות (או סיסמאות דמגוגיות?), ככה יתאר את הוויכוח מי שהשתתף בו (אני הסברתי, הוא צעק), וקשה לי להאמין שכך הוא באמת התרחש. (אולי כן, לא יודע, אתה היית שם, לא אני) תודה [ליצירה]
- [ליצירה] גרם לי לחשוב. בעיקר הסיומת. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] מגניב ביותר :) [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה, ראשית אני שמח שהסיפור נגע בך, מעבר לביקורת שלך. כפי שהערת בעצמך, הסיפור כולו כבר עמוס רגשית גם בלי להכנס לנבכי נפשו של דוד. מעבר לכך, כתיבת הסיפור עצמו היתה לא פשוטה עבורי רגשית, כפי שתעיד על כך אישתי, כך שגם לא יכולתי לצלול עמוק יותר פנימה. אבל מעבר לכך, בתור אחד שהיו לו כמה אירועים טראומטיים בחייו הקצרים, אני הרגשתי שאת רוב החשבון-נפש שלו דוד עשה לפני כן, בשבועות והשעות שלפני הפינוי. כאחד שבחר לבצע את המעשה הזה, הוא לא היה יכול לאפשר לעצמו להרגיש יותר מדי בזמן הפינוי, שכן אחרת היה נשבר בעצמו. וזהו. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לא. אני לא מסכים ולא מוכן לקבל. "כנראה שהיינו צריכים את השואה". אולי, ורק אולי, אנחנו יכולים לומר כזה משפט, אם כי לענ"ד ספר איוב בא לשלול אפילו אמירה כזו. אבל מה שאני חושב שאסור בשום אופן להגיד הוא את החלק של ה"כדי ש-" שמופיע בכל פסקה. אין "כדי ש-" לשואה, לא במובנים אנושיים. הדברים שתארת - באופן יפה מאד - הינם בהחלט התוצאות של השואה, אך לומר שהם היו המטרה שלה הינם לענ"ד צמצום שלה ושל הסבל שנגרם לאותם אנשים, ואולי אף קצת חילול ה'. משל לאדם שקוטעים לו את היד בלי הרדמה רק כדי לחנך אותו, שידע להעריך את היד שנותרה לו, שידע להתגבר על סבל קטן יותר וכד'. ומה זה אומר על האדם שקטע לו את היד - הקב"ה במקרה שלנו? ועוד הרבה יש לי ביקורת על גישות כאלו, המנסות לצלול לעומק דעתו של מקום. אני בטוח שכתבת את הדברים מתוך לב כואב, בהתעמתות אמיתית עם בעיית הצדק והרוע בעולם, וברור לי שכל כוונתך היתה לטובה. אך יש דברים שהשתיקה יפה להם, והשואה היא הראשונה שבהן. [ליצירה]
תגובות