בכוכב 'סנופקין' התגוררו להם שני רעים- מל ופמל. הם גדלו יחד מאז שהיו תינוקות והיו ידידים בלב ובנפש. זה כבר 16 שנה שהם לומדים אצל פרו' אפסילון כך שהוא הכיר אותם לפני ולפנים וידע לחדור לנפשם. כשאני אומר 'לומדים'- הכוונה אינה לשיעור או שניים ביום, וגם לא ליום לימודים ארוך; בכוכב זה- כל ילד מגיל שנתיים נצמד לדוצ'ון- אדם עם תואר פרופסור בעשרה תחומים לפחות, ונמצא אצלו- עד שהדוצ'ון מחליט שהתלמיד מוכן לצאת לעולם הגדול.

והנה, בעודם חוגגים את יום הולדתם ה- 18 ע"י שיט ע"ג דינוזאורים באגם הכספית, פנה אליהם הדוצ'ון ואמר להם בלשון זה: "ילדי היקרים והחמודים, זה 16 שנה שאתם עימי מבוקר עד ערב, ומערב עד בוקר, לימדתיכם כל מה שיכולתי, ואני מסתכל עליכם עתה- ויודע שהגיע זמנכם לצאת לחיים הגדולים. אין זהו צעד קל, והפרידה וודאי תהיה קשה, אבל לשניכם יש פוטנציאל גדול מאוד, ואם תישארו כל חייכם ביחד, וכל אחד מכם ינצל נכונה את כוחותיו, כדי להשיג את תכליתכם- אני בטוח שתצליחו מאוד."

שמחו הרעים מאוד על שתמו ימי לימודיהם ומעתה הינם כשאר הגדולים, וחגגו את שמחתם על כוס מיץ טרנוזאורים משובח.

לאחר מס' ימים בא דוצ'ון והצעה בפיו: "זה מס' שנים שאני עובד על פיתוח ה"טיזנבו"- מכשיר אולטרה אלקטרו אופטי שניתן להצמידו לחדק של כל אחד מהכוכב שלנו. מכשיר זה ישנה את כל החיים על פני הכוכב, ע"י כך שהוא מכניס לתוך המוח של כל יצור, כל מיני דברים שנקראים- "רגשות", "רצונות", "מידות", "ערכים" וכו'... אני חושב שאם תתמקדו שניכם במפעל ענק לייצור המכשיר- תהיה זו הפתיחה הטובה ביותר לחייכם כבוגרים". לאחר מכן לקח הדוצ'ון את מל לשיחה ב-4 עיניים: "אומנם מעריך אני עד מאוד את שניכם, אבל אני יודע שלכל אחד מכם יש כישורים שונים ומתאים לתפקיד אחר. והצעתי היא- שתחלקו את העבודה ביניכם באופן הבא- אתה תהיה אחראי על עיצוב הטיזנבו, על התכנים שיוכנסו לתוכו, על המינון שלהם וכו'- כיוון שכל הדברים הללו דורשים מחשבה רבה, והם שבסופו של דבר יקבעו- איך ישתנה ה'סנופקין', ולכן זוהי האחריות היותר גדולה, ואתה מתאים לזה יותר לדעתי. ואילו פמל יהיה אחראי על שיווק של המוצר, הפצתו, לעשות וועדות בינלאומיות לפיקוח על המוצר וכו', כיוון שלדעתי הוא יותר מתאים לתחום המנהלי".

לאחר מכן, לקח הדוצ'ון את פמל לשיחה ואמר לו שלאחר ההכרות המעמיקה ביניהם הוא חושב שזהו התפקיד המתאים לו ביותר, והסביר את חשיבותו של תפקידו, ושניהם הסכימו לדבר והיו שמחים כל אחד בתפקידו.

הלכו שניהם והקימו את המפעל הנ"ל, ותוך חודשים מס' הפך המפעל- לרוויח ביותר על פני כל הכוכב, והיו מאושרים מאוד בחלקם, וכל הזמן עבדו כפי שקבעו- כל אחד מילא את תפקידו. והנה, לאחר מס' שנים, בעודם יושבים בבית קפה, לוגמים חומצת אוזני ממותות, אמר פתאום פמל למל- "אמנם אנו מצליחים מאוד, אך אני חש ריקנות מסוימת בתוכי- שבליבי חסר משהו- שהעבודה שלי אינה מספיקה לי והיא לא רצינית דיה- הייתי רוצה להשתתף מעט בתחום העבודה שלך- שאני חש שהוא יותר מאתגר".

כיוון שהיו חברים טובים אמר מיד מל שאין לו כל בעיה, ואט אט החל פמל לחדור לתחום של מל, ומל השלים את הצד המנהלי שזנח פמל, וכיוון שהסידור רק הניב טובות, וגילו שזה מאוד מתאים- נוצרה המציאות- לאחר מס' שנים- שהם החליפו לגמרי את תפקידיהם- פמל עסק לבדו בעיצוב ובתכנים, ומל בצד המנהלי. ראה הדוצ'ון שכך טוב ומתאים יותר ושמח. וכך חלפו להם עוד שנים רבות.

ואז פתאום החלו הינשופים להתריע בסנופקין שהכוכב עומד להתנגש באחת השמשות הסמוכות לו, ולהתמוסס כליל, ומכיוון שכך- ארז כל אחד את רכושו על גבי מכנוזאורוס-משא ויצא למצוא לו כוכב אחר. כך עשו גם מל ופמל, ונחתו על פני כוכב אחד מוזר, שכולם דברו בו בשפה משונה שלא הכירו, הם נחתו במקום צפוף כזה שהיה כתוב בו בסימנים מוזרים, למשל: Jerusalem ו- Tel Aviv .

לאחר שהשתלבו בסביבה והחלו להשתקם, החליטו להקים מפעל חדש לייצור "מינימלים"- קטנים וחמודים, שימשיכו את דרכם של מל ופמל. וכרגיל- כל אחד לקח את תפקידו: מל עסק בצדדים המנהליים- ועידות בינלאומיות לענייני מינימלים ופמילים וגיוס דעת קהל. ואילו פמל עסק בעיצוב המינילים מתחילה ועד הסוף, בכל התכנים שיוחדרו להם, ובערכים שילמדו אותם. וכרגיל- הצליחו שניהם בעסקים מאוד, ופרצו המינימלים ורבו בכל העולם, וכשגדלו- חלק נהפכו ל- male וחלק ל- female, והיו שמחים כולם מאוד.

ועתה קורא יקר, מה אומר ומה אדבר, כמה תמהתי, כשיום אחד באה female ואמרה ל male שלדעתה חלוקת העבודה אינה פיירית, ושהיא חשה מקופחת, ושתמיד נותנים לה לעשות את הדברים הלא-חשובים, והיא רוצה לעסוק בתחום של male, ולא תנוח ולא תשקוט, עד שתקבל זאת.

"עולם הפוך ראיתי: עליונים- למטה, ותחתונים- למעלה".    

ב"מאמרית":

ישנו דיון רווח בעניין זה-

בעיקר חילונים שתוקפים את הדתיים על כך, וכיום זה גם נכנס עמוק לציבור הדתי.

"למה האישה צריכה לעשות ת'ספונג'ה בבית ולשטוף כלים ואילו הגבר יכול להיות מנהל בנק, ראש ממשלה? אצלי, בביתי, אני ואשתי נהיה שווים לגמרי- נתחלק בספונג'ות ושנינו נעבוד חצי חצי"

כל הגישה הזאת נובעת מסדרת טעויות טיפשית:

א.      כן, יש הבדל בין איש לאישה וניתן לומר זאת בפה מלא. ה' לא ברא אותנו שונים רק חיצונית, וודאי שיש הבדלים מנטאליים ועמוקים מאוד בין האיש לאישה.

ב.      הבדל זה הינו- חיוני, חיובי, ומוביל לשלמות אם יודעים איך לנצל אותו.

ג.        תפקיד האישה בבית אינו הספונג'ה כלל ועיקר, אם יעשה זאת הבעל או תעשה זאת עוזרת אין כל הבדל, ובעלת הבית עוד לא נפטרה מתפקידה האמיתי. תפקיד זה הינו אולי החשוב ביותר בבניין האומה כמו שניסיתי להביע בסיפור- היא מנהלת הבית היהודי, מחנכת הילדים ומטמיעת ערכי היהדות בליבם.

דבר ראשון צריכים אנו להבהיר לעצמנו כמה חשוב תפקיד האישה, לאחר שתובנה זו תיכנס בנו עמוק עמוק, אמירה כמו- "למה האישה צריכה לעסוק בעבודה שחורה כמו- גידול ילדים, ואילו הגבר יכול להיות- מנהל בנק" תשמע מגוחכת לגמרי.

ואז כשכל אחד יבין את תפקידו ויעריך אותו ניתן יהיה להקים את הבית היהודי האידיאלי ומתוך כך את האומה היהודית- על היסודות והערכים הרצויים. ובעז"ה יקום דור חדש שחונך ברוח האימהות הקדושות.

(כמובן שכיום ברוב המשפחות יש צורך שגם האישה תעבוד לצורך השלמת הכנסה וכו' ולכן בסופו של דבר נראה לי שכיום האישה צריכה ללמוד מקצוע וכו', אך מכאן ועד להפוך זאת לאידיאל או לזלזל בתפקידה הקדוש הדרך רחוקה)