ציפייה זו כבר לא הייתה חדשה לה, כל פעם אותו דבר ובסוף- הייאוש.
בכל פגישה הייתה מפתחת מחדש את ציפיותיה ובטוחה מחדש שהפעם זה יהיה הוא- שלו מחכה היא כבר שנים, אך לשווא.
בפעם האחרונה- היא זוכרת עדיין את המכה שנחתה עליה, הייתה בטוחה שהנה זה האחד- כשהופיע בדיוק כמו שתיארה יום יום בדמיונה; הוא היה בדיוק בגובה הנכון, הצבע השזוף מעט עליו חלמה, והעיניים-העיניים המדהימות כל כך... הייתה כבר בטוחה שהנה הגיע היום. אבל לאחר מס' דקות כל תקוותיה פרחו- זה לא היה זה.
קצת ציני לטעמה והרבה יותר מידי בוטה. לא, לא זה מה שציפתה לו.
אחרי זה כמעט אפף אותה ייאוש, חשבה שלעולם יותר לא תזכה בו, שתמו תקוותיה.
והנה עתה שוב יושבת במקומה ומצפה, עיניה צופיות לדלת בדריכות, חשה שכל היושבים סביבה מביטים גם הם לאותו כיוון, מבוכה קלה, שקט סביב.
הלוואי, לוּ יהי וייכנס אותו אשר כמהה לו, לוּ יבוא- עיניו כחולות, שערו שחום, וגופו שזוף קמעה, גבוה מעט כמובן, אבל לא יותר מדי, שלא יביט עליה מלמעלה, כ"כ שנאה זאת.
הלוואי, שיהא קשוח מעט, לא פראייר, בפראייר לא חפצה, אך שיהא נוח- שאינו בא מכל דבר לכלל כעס.
שיהא נחמד ואדיב, עם חיוך על הפנים, שלא יהיה אדיש יותר מדי, תיעבה בליבה את הללו שרוצים להראות את גבריותם ולכן אינם מראים חיוך דל על שפתיהם לרגע.
ולא דוס מדי, לא! שלא יציק לה כל רגע על כל דבר שעושה, זה מעצבן כל כך.
אז מה אמרנו, נאה ובעל מידות טובות, כן, לא מסובך כל כך.
לא מסובך כל כך... קשה לומר זאת אחרי כ"כ הרבה פעמים ,7 שנים...7 שנים של ציפייה כל פעם מחדש ואז- האכזבה, יודעת שלא תוכל לשאת זאת עוד, אם לא הפעם-
הדלת נפתחת והוא נכנס, בכל החדר משתרר שקט מוחלט, היא נעמדת וכולם נעמדים עימה, היא מביטה לעברו רועדת, כן, בדיוק כמו שחלמה: המראה, החיוך, הכל, כל כך מושלם,
"בוקר טוב כיתה ח' בנות"
תגובות