נפלה עטרת ראשי.
דמעות רבות התערבבו על לחיי, כולי רועדת מבכי, אך יודעת כי טוב לך.
קברתי אותך, סבתא, ועמך ליגון שאולה הורדתי גם זכרונות...
זכרונות של ריחות בערב שבת קודש, באפיית החלות המתוקות-מתוקות שלך, זכרונות של הארון השני במטבח בו החבאת את קופסאת העוגיות החצי שחור-חצי לבן, זכרונות האבטיח החתוך על השולחן בעונה... והחומוס המרוח על הלחם... זכרונות של נכדה אהובה, של סבתא אהובה... ועתה- הכל מכוסה תחריכים...
קברתי אותך סבתא ויחד איתך שרתי לי את אשת חיל, אותו ניגון ששר שלמה לאמו, ואני, הנכדה, שרה אותו לך, סבתי, אהובתי, יחידתי, תמתי.
קברתי אותך, ואיתך לקבר ירדו כל סיפורי הגבורה והמופת של הלחימה , במחתרות לצד סבא שלי,איך שסבא נעצר ואת בגבורתך הרבה והאין סופית גידלת את אבא והדודים לבד... כ"כ מעריצה אני אותך סבתי... וכ" כ כואבת את אובדנך... והרבה יותר-אינני מעכלת!
רק אתמול עוד הייתי אצלך, ונראה היה שמצבך הוקל... ופתאום הבוקר, קיבלתי את הידיעה.... ועכשיו... עכשיו אני בירושלים. קוברת אותך, ואדמת הקודש הזו חובקת אותך. רגביה, שורשיה, אבניה... כ"כ אהבת כל פינה בארץ... כ"כ כאבת את גירושנו מביתינו את כבר לא תדעי יותר צער. בעולם שכולו אמת אין כאב... אין בלבול.
תמיד צחקת עליי על הקידמה בה אני משתמשת... אני רוצה לספר לך שאת המכתב הזה העלתי על הכתב לא בכתב ידי, כי אני יותר מידי רועדת ונרגשת, אלא על מחשב... סבתא, הכתיבה אולי תעזור לי לקלוט, להבין, להפנים... אך דעי לך שהתום שבך ובתקופתך יישאר בליבי תמיד.
נוחי בשלום סבתא אהובה. עברת הרבה, הקמת פה אחלה של משפחה... אנחנו אוהבים, ותמיד נאהב.
תגובות