הלכת לבית הספר הזה כי ההורים לחצו,
לא יצאת ביום שישי כי לדוד בדיוק הייתה יום הולדת,
הפסקת להסתובב עם החברים כי החברה ביקשה,
שכבת עם מישהי שבכלל לא אהבת כי ככה יצאת גבר.
בצבא הלכת לאן שהמליצו לך,
התחברת עם האנשים שנראו הכי מרשימים ובעלי כוח, גם אם הם לא היו האיכותיים ביותר,
בילית את שירותך במקום שלא הכי התחברת אליו כי זה היה הכי קל, או אולי לחלופין כי זה "טוב לעתיד שלך"
כשסיימת את הצבא בחרת בלימודים שיקדמו אותך הכי הרבה בחיים, ולא בלימודים שעניינו אותך באמת
התחתנת עם האישה הראשונה שאמא שלך אהבה,
ואפילו אם היא מקסימה, בפנים עמוק אתה יודע שהיא לא ה-אחת
חתונה גדולה, בנאלית- עם אוכל ואורחים ומשפחה והרבה שמחה. או שאולי לא.
נסעת לירח דבש באיטליה, כי ככה צריך, זה הכי רומנטי, הכי נכון.
קנית את הדירה הזו כי המקום התאים לגידול הילדים,
בחרת דווקא בספה הזו כי אשתך התעקשה,
וויתרת על המשרה החדשה, האקזוטית, כי ידעת שלא יהיה לך בטחון כלכלי,
הפסקת להיפגש עם החבר הרווק כי הוא "משפיע לרעה".
הולדת שני ילדים- בן ובת. אפילו שהבטחת שעד שלא יהיו לך שלושה בנים אתה לא מפסיק.
קראת לילדים שלך בשמות שכולם רצו ולאו דווקא אתה בחרת,
גידלת ילדים- בלונדיניים, יפים, חרוצים, ממושמעים- ממש לפי הנורמה.
ההורים שלך היו מאושרים עד השמיים. ואתה? אתה המשכת לחייך את אותו החיוך המזויף.
הילדים גדלו בידיים של מטפלת זרה, אפילו שבעינייך, לגדול עם אמא זה מעל הכל.
אבל, הדבר המודרני לעשות היום זה לתת לאישה לפתח קריירה.
הילדים שלך הלכו לגן הכי טוב, עם הילדים של המשפחות הכי נחשבות וגננות עם תואר בכל מקצוע אפשרי. אפילו שאתה תכננת להראות להם עולם, ללמד אותם לבנות ארמון בחול, לעשות פיפי בשירותים.
אין זמן, חייבים ללמוד, חייבים לעבוד- חייבים לרצות.
הילדים למדו בבית ספר פרטי,
בצבא שירתו קרבי,
ניגשו לאוניברסיטה- הוציאו ציונים גבוהים,
תואר ראשון
ואח"כ תואר שני
ודוקטורט
ומצאו עבודה מכובדת עם שם טוב.
אתה ואישתך הזדקנתם יחד ואת כל הכסף שאגרתם במהלך השנים השקעתם בבית אבות מכובד.
עשיתם ספורט, שיחקתם ברידג', קראתם והלכתם לתאטרון.
הכל הלך בדיוק איך שצריך. הכל זרם. הסתדר. הלך במסלול הנכון.
האומנם?
תגובות