תרופות `סבתא` להתעוררות מינית ------------------------------ בטיול משותף שערכתי עם רעייתי במרוקו הקסומה הביא אותנו המדריך ל`בית מרקחת` שכולו `תרופות` על טהרת הצומח. קיבלנו `הרצאה` ממצה על הסגולות של ה`תרופות` השונות ומאחר ולא סבלנו משום מיחושים מיוחדים ומאידך לא היה נעים לעזוב בידיים ריקות, בחרנו ב`תרופות` ש`הרוקח` ייחס להן סגולות מגבירות תשוקה מינית כאשר לאישה `תרופות ` אחרות מאלה של הגבר. הצטיידנו בכל הערכה אשר ניטמנה עם שובנו ארצה באחת מהשידות בבית. כעבור שנה גילתה רעייתי היכן הצפינה אותה בעבר ונוצרה הסיטואציה לנסות את כוח השפעתן. אלא מאי?-לא זכרנו איזו תרופה מיעדת לגבר ואיזו לאשה, מהו המינון ומהי דרך השימוש (טבילה בכוס תה, כתישה וערבוב בתה, או...).החלטנו להמר-בחרנו כמות סבירה לעין, טבלנו בתה ולגמנו מהמשקה שהתאפיין בטעם מר במיוחד. המתנו לגל תשוקה שיציף את גופותינו אך ....`נאדה`! לא התייאשנו וניסינו בשיטת הכתישה והערבוב ושוב ...`נאדה` ! התחלנו בכל התהליך מחדש כאשר כל אחד משתמש בחומר של השני ושוב....`נאדה`! למעט הטעם הרע שמרוב נסיונות הביא אותנו על סף בחילה. מסתבר כי למעט ציפיה לתשוקה,לא גורמות ה`תרופות` האלו למאומה.... תהליכי השכמתי בבוקר --------------------------- הצלצול הטורדני להשכמה כל בוקר ב-6.30 הוא אחד מסיוטיי הדולים בחיים ובמיוחד מאז ימי האינטרנט העליזים שבהם השחר המפציע הוא הסימן ללכת לישון... <מחייך> רעייתי, תהיה בריאה, מזנקת עם הצלצול כמו נמרה ו`מרשה` לי להישאר במיטה עד שתשוב עם כוס קפה. גם בנוזל השחור הזה אין כדי לשכנעני לפקוח את עיניי ומוחי לוחם עם נסיונותיה ומשכנע את גופי להמשיך ולהיצמד למזרון. השעה כבר 7.00 ואשתי חוזרת לחדר השינה בטרם צאתה את הבית כדי להיפרד בבעיטת השכמה וכדי ליטול עימה את כוס הקפה המיותמת והקרה. אני מודה לאל שאחרי עוזבה שוב לא יהיה מי שיטרידני ואוכל לנמנם קימעה. השעה 8.00 והטלפון מטרטר כשבצד השני רעייתי היקרה שהגיעה כבר למקום עבודתה. ``כן,כן,אני כבר קם`` אני משיב לה וכך משתיק אותה ואת מצפוני.... השעה 8.30 ושוב טלפון מצלצל ושוב זאת המאדאם ושוב זהו וידוא השכמה אך שהפעם אני באמת כבר על רגליי.... שעתיים נוספות של שינה הרווחתי?-אז מה לי כי אלין על טורדנותה? <מחייך> לא ישנים במיטה אחת...... ---------------------------------- ברוב המקרים רעייתי היא הראשונה לעלות לחדר השינה כאשר עבדכם הנאמן שקוע מול הצג. אך לעיתים, כאשר צובר אנוכי חסר רציני בשעות שינה קורה ואפול חלל על מיטתי בטרם עת והמאדאם עדיין תמשיך בעיסוקיה. מוטב לציין כי רעייתי ואני איננו היחידים החולקים את יצוענו ביננו אלא יש לנו שותף במשך 12 שנים והוא מיודעכם מסיפורים קודמים-``אמיגו``, כלבנו האהוב והמפונק, אשר התרגל/הורגל לישון על המיטה ליד רגליי אך בהעדרה של הגברת תופס חזקה על החלק שלה ומרשה לעצמו למתוח אברים ולישון על הגב. מקרה שחזר על עצמו פעמים ספורות שבהיות `אמיגו` שרוע בחלק המיטה שלה, עלתה הגבירה להצטרף לשינת הלילה ובעודי ישן מרמזת הגבירה לכלב לרדת מהמיטה והלה לא עושה שום סימן הבנה או הסכמה. נסיון לתפוס ברצועתו ולמושכו גורר אחריו נהימה אימתנית של סירוב והגבירה, שלא לוקחת סיכונים ו/או סמכות נכנעת לנהימתו ופונה לישון על הספה בסלון עד הבוקר.... העונש המיידי למחרת (בנוסף לצעקות שאני סופג) הינו הרעבת הכלב למשך שבוע מידיה והיא פשוט לא מבינה שבכך הכלב נהיה יותר אגרסיבי אליה. בזמן האחרון לימדתי אותה ללטף הכלב במהלך היום והוא החל לרכוש לה כבוד והערכה ומפנה המיטה ביוזמתו.... לחזור אל החושך..... ------------------------- שבתי מעבודתי בשעות הערב המאוחרות ומצאתי את הבית בעלטה. עוד ממגרש החנייה התרעמתי על-כך מדוע אשתי לא יכלה לחכות לי בבית כאשר אני שב מעבודתי ושתפנק אותי קימעה עם האוכל הטעים שלה, עם שאלותיה, סיפוריה והצקותיה, כמו בכל בית `נורמלי`. פתחתי דלת ביתי ומצאתי את גברת הבית יושבת בסלון בחשיכה שסביבה נרות דולקים. לא הבנתי מה הרומנטיות שקפצה עליה ובשבריר שנייה הרצתי במוחי את כל התאריכים המפוארים של המשפחה ולא הצלחתי לדלות הסבר מניח את הדעת להתנהגותה. מאידך הלקייתי עצמי על החשדות שחשדתי בה בדבר העדרותה. חשבתי לעצמי, הנה רוצה בך רעייתך מיוזמתה היא מבלי שטרחת היום ל`חמם` אותה וזאת באמת סיבה למסיבה. דמיוני החל עובד שעות נוספות והתיישבתי לידה מוכן ומזומן, מלא חיוכים וערגה. והאשה הביטה בי ואמרה:``תוריד את החיוך העורג הזה מעליך! מה קרה לך? שתית משהו בחוץ?`` ואני משיב: מה קרה אישה? התחלת יפה, הבנתי הרמז אז מה הקטע עכשיו?`` והיא השיבה:``מה הקטע? איזה קטע? מי התחיל איתך בכלל?-לך סדר את החשמל בבית......כבר שעות שאני יושבת בעלטה כמו מטומטמת ולא יכולתי אף להכין לך אוכל...`` פניתי מחורפן לגמרי מהאשלייה שהתנפצה לכיוון ארון החשמל וגיליתי לתדהמתי.............המאמ``ת קפץ,זה הכל !!!!!!!!! על טעם ועל ריח..... ------------------------------ כל יום נחבאת בערימת הדואר המשרדי גם איזו מעטפת תעמולה לצרכנים נבונים לרכוש ממוצרי החוברת. כמעט הכל ניראה שימושי, נאה למראה, נושא אחריות, מובטחת יכולת החזרה תוך 30 יום ובסה``כ העיסקאות קוסמות ומפתות. היתה תקופה שלא בדיוק עשיתי חשבון לכסף והייתי מרפרף בחוברות, מסמן מוצרים שצדו עיניי, מחייג ומזמין טלפונית-כלי בית, חפצי נוי ותכשיטים לאישה. כעבור מספר ימים היה מגיע השליח עם החבילה ואז הייתי פונה אליה ומבשר: ``ראי, הבאתי לך מתנות...`` ואשתי מה היתה משיבה?:``עוד פעם קנית את השטויות האלה? לא חבל עלך הכסף? כמה פעמים אמרתי לך שהכל זבל סיני ושלא תקנה עבורי כלום?`` ואני תמיד הייתי נעלב, לא הבנתי למה לא מוקירה את תשומת ליבי, למה יש לשכנע בחיוניות המוצרים שיכולים להפוך את עבודות הבית ליותר קלות, מה חשוב אם התכשיט באמת מזהב עם יהלום או שניראה בדיוק כך. לבסוף היתה אומרת: ``טוב, תשים כאן ואח``כ אסתכל ואסדר במקום.`` ממחקר שהחלטתי לעשות התברר כי רוב המוצרים היו בעלי אורך חיים קצר והמוצרים היותר `יוקרתיים` אוחסנו במחסן ללא שימוש. חלק מהמוצרים ראיתי נעטפים בנייר עטיפה פרחוני ומועברים כמתנות לאחרים בימי חג ומועד. המאנייה הזאת חלפה ולא תחזור ואני יודע שאשתי צדקה....(סליחה ממי שציפה גם כאן לחייך). כל הדרכים מובילות ל...... --------------------------------- כלל קבוע הצבתי לי בחיים והוא שאם שנינו יחד, אני ואשתי, יוצאים בריכבנו הרי אני הוא הנהג וכל אחד שיחשוב לעצמו מה הסיבות... לפני זמן לא רב הגעתי לביתי מהעבודה ואשתי אומרת לי: ``קדימה, תתארגן, צריכים עוד להגיע היום לנס ציונה לחתונה...`` ואני בהפתעה גמורה שאלתי איך חתונה צצה לה מעכשיו לעכשיו...והיא השיבה: ``החתונה לא צצה אלא שאתה עם האינטרנט שלך לא מקשיב שמדברים אליך..`` מאחר ומדובר היה בחתונה של בן-דודה, כלל לא היתה קיימת האופציה לשכנעה לוותר. ירדנו לרכב ובפעם הראשונה בחיים הרהבתי עוז לבקש ממנה להיות הנהגת כדי שאוכל לחטוף תנומה קצרה. יצאנו מחיפה לכביש הראשי ושקעתי בכסא, לא לפני שביקשתיה להעירני מיד עם פנותה מכביש חיפה /תל-אביב לכיוון כביש גהה מאחר וידעתי כי איננה בקיאה במפת הארץ. טוב ליבה של רעייתי מנע ממנה את האפשרות הנפשית להשכימני והחליטה להמשיך בשימת הניווט בעצמה. ...........היא העירה אותי ב..............................אשדוד!!!! לחתונה לא הגענו ! לחיפה הסתובבנו... בדרך מרעב גווענו, בפזנון בית הפנקייק עצרנו, פנקייקים זללנו, לשלם לא שכחנו, וגם צ`ק המתנה שלחנו מבלי שרבע עוף הרחנו.... 4/01 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel