אוהבך, ומרוב שאוהבך- לא אדע איך! מה לעשות? איך את לבך אליי להטות? כבר השתניתי בגינך- במרוצת הימים מאז היכרותי עמך, רואה אני מישהו אחר בבבואתי כפי שמשתקפת אליי בראי. אינני יודע בדיוק איך לקבל את העובדה שאותי, לשנות, את מצליחה- הרי את אישה....רק אישה- ובהחלט לא הראשונה, ובמובנים רבים- אם להודות, אפילו לא שונה מהאחרות. אז תגידי!- אולי להתמתן באהבתי? אולי דווקא להתפרץ ולהתלהב בכל מאודי? אולי להודות באהבתי- לתת לכל תחושותיי לפרוץ מתוכי? אוי, שיט, לעולם לא חשבתי כך להסתבך- חשבתי שאיהנה רק מלהתרגש אך לצחוק הגורל נקלעתי למצב לא מוכר שדווקא אני הרגוע והשליו שלמעשה אהבה לא נהייה טיפש, פתאם חש איבוד שליטה בגין אהבה שקצת מפחידה.... כי אם תגידי שאותי את אוהבת כל-כך אפחד... כל-כך ארצה... כל-כך אוהב... אותך! © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel