האדם והרוח

כרוחות שבעתן תחלופנה

האדם אליהם ידמה,

בלאט תגענה ובעוז הכל תגרופנה

והאדם כמותם ישתטה.

לעתים ביבבה צורמת

למישרין ברוך ובעדנה,

יש שתגיע ומיד נרדמת

אולם תדיר תותיר את חותמה

יקרה ואותה תחוש נושמת

לפעמים שריקתה תכאיב,

יש וקולה ידמה כי מופנמת

קורה ועל כל סביבתה תעיב.

ענוגה, עליזה, כמצחקקת

לפתע את בכיה תשמע,

ושוב תחוש אותה נושקת

אחר רגע את גופך חתכה.

אל האדם הרוח תדמה

והאדם כמוה משתנה,

הן ברוח רוח האדם עד תמה

ובאדם: תחיה הרוח עד ונמה..

                                                       8.4.06