אתמול באיזה 3 בלילה קמתי, כי ברבי וקן פשוט לא הפסיקו לדבר.

צעקתי שישתקו, כי מחר מבחן בביו´, וממש אין לי זין לשמוע את הויכוחים שלהם, וש, נו, מחר נסדר את העניינים.

ברבי בכתה ואמרה "אין מצב שזה קורה לי!" וקן רק רטן ואמר שהכל באשמתה, ושהיא סתם זונה, ושהיא בטח בגדה בו עם איזה כושי מעאפן, כי היא חושבת שהיא נורא כוסית.

ואם הייתי במצברוח קצת יותר פיס-אנד-לאב-תצאו-מוויאטנם-עכשיו אולי הייתי מרצה לה שאצל ברביות אין תהליך מיוזה, כי אין לה די אן איי, כי, אין לה כרומוזומים, והיא בכלל גוש פלסטיק במימדים בלתי-אנושיים. אבל היא טיפשה, והיא לא הייתה מבינה, ובעצם, גם אני לא ממש מבינה, אני חושבת.

אז שאלתי את קן מה קרה, והוא אמר "השרמוטה הזו, השרמוטה הזו ילדה ילד שחור!", ואני בכלל לא הבנתי מה הקטע. "אבל, שחור זה לא סקסי או משהו?". וברבי בכתה וצעקה עליי "מה את דפוקה?! את לא יודעת ששחור זה הגזע הכי נחות שיש? כאילו, הם בכלל עבדים! אני לא מבינה..".

ואני ישבתי על המדף, עם רגליים מסוכלות ופרצוף חסר אונים, והסברתי להם שהיטלר נורא טיפש, ושהאבולוצייה התאימה בימים של דארווין, ושעכשיו כולנו שווים, ושהם בכלל שילוב של פולימרים ארורים, ושזה רק כי אחותי קנתה את הברבי-ילד השחור כי היא רצתה ללכת לקנות נחשי גומי בסופר, ולא הספיק לה הכסף.

ברבי הנידה את הראש ואמרה "אה, ואת חושבת שבגלל שאני בלונדינית אני אאמין לכל זה? יא חרשנית. את בעצמך לא מכירה חצי מהמושגים שאת מדברת עליהם." ואני פשוט החלטתי שאין ברירה, אז לקחתי את ברבי וקן, הכנסתי אותם לתוך צמר גפן, והלכתי להביא גפרורים. וכשהאש נדלקה, הברבי-ילד קם ואמר לי "אבל, את מתבלבלת, הם בכלל ארים!".