מה עדיף-לדעת אהבה ולאבד אותה, או לא לדעת אותה מעולם, ולחיות בידיעה שהיא שם, אבל לא אצלך?
יש שיגידו שהכאב בלאבד אהבה קשה מנשוא
יש שיגידו שעדיף מעולם לא להתאהב
לחסוך מעצמך את כאב הלב
יש שיגידו שוודאי שעדיף לא לדעת אהבה מעולם, מאשר לדעת אותה ולאבדה
לדעת מהי ולהיפגע
לדעת, לזכור, ולסבול את אובדנה.
יש שיגידו שהתמימות היא העדיפה.
במקרה כזה, מדובר כך או כך בסוג של כאב
יש שמעדיפים את כאב האי וודאות
את כאב התמימות, לא לחוות אהבה, להישאר מסוקרן.
לא להיפגע, לא להתנסות, לשבת ופשוט לחכות.
ואולי זו דעתי,
ואולי אני סתם עקשנית
נשארת בשלי
ואולי אני סתם מעלה קושיה של מתבגרת
שאלה טיפשית שכבר חכמים ממני ענו עליה
אבל לטעמי-לחוות תמיד עדיף.
לטעום מהחיים
לחוות כל רגע מהם, לדעת דברים-גם כשהם פוגעים
גם כשאתה עלול לצאת מהם נפסד
גם כשאתה עלול לגמור כשבר כלי
עדיפה תמיד הידיעה- שהייתה לך אהבה
גם אם עכשיו היא כבר איננה.
ואולי אני אומרת זאת, ממקום תמים
של חוסר ידיעה
ורצון לדעת
ואולי תגידו לי, כמנוסים,שאני טועה
שפגעי האהבה קשים מנשוא
שעדיף לי ככה, לחיות בעולם משלי, בעולם תמים ורחום
בעולם של ילדה שמעולם לא חוותה התפרצות אמוציונאלית
שמעולם לא הייתה מסונוורת מרגשות
אבל עדיין אהיה בשלי-
אהבה היא אהבה-והיא תמיד הבחירה שלי.
הייתי חווה אותה גם אם זה אומר להיפגע
הייתי רוצה אותה גם אם זה אומר לאבדה
היית מאמצת אותה אל חיקי גם אם זה אומר לסבול בגללה
כי אהבה נותנת כוח
נותנת סיבות- סיבות לכל.
כשהתאווה לתאווה
התשוקה לתשוקה
והאהבה לאהבה
מושלת בך-
בכל מקרה אתה כבר אבוד
אז מה זה כבר משנה?
תגובות