חיוך רפה וחיוור של חצי סהר נוגה, וכבה
וגשם ראשון שמצליף באדמה מאובקת וצמאה
ואיילת שחר שדוהרת מבעד ללילה אפל
לתוך בוקר צונן של אלול
בוקר של חנוונים וצדיקים נסתרים
בוקר של עובדי כפיים וסבלים מסוקסים
בוקר של עמל ודמעה
בוקר של שופר וצדקה
ושמש ישיש שמכה בתריסים
ומקשקש בקופת הצדקה
לאורך תפלה עניה וסוערת
תפלה פשוטה ובוערת
והנה היא מסתיימת
ועוד יום של סוף קיץ עוטף עיר בחידלון שרבי מיוסר
והאנשים הכי צבעוניים
מתפזרים ונמוגים לעסקי ימיהם האפורים
ועוד שנה תחל
והם יבואו לפנייך עם קמטי הזמן והחטא החדשים
כילדים נבוכים ומתרפקים
אם כבנים ואם כעבדים
ואתה תבוא ותגהץ ותחליק את שמלתם הקמוטה
ותמשיך לצבוע את ימייהם ולילותיהם
בצבע התחנונים הפיוט והבקשה
ואולי זו נחמת שוטים
ואולי אופטימיות מלנכולית ואומללה
תגובות