הם מאלה שבטח בילדות שיחקו תמיד את הרופא... הם אומרים הם רוצים הם כופים חשבו שכולנו אבני משחק בלוח השחמט הפרטי שלהם התנהגו כאילו באנו לעולם כדי לעשות להם טוב על הנשמה תמיד ספרו רק עד תשע בתופסת והציצו לצדדים ואנו שתקנו ואנו בלענו ואנו אכלנו קש הקרוסלה פסקה לחוג וסחרורה נדם תפסנו את מקומנו על הכיסא המוזיקלי אטמנו את לבנו מפניהם, הקשחנו את מעטה הנפש והשכלנו לחדד את קיצה השני של החרב המתהפכת והיום בארגז החול שופכים אנו את כאבנו המגדלים מבוצרים ומסוגרים היטב שלא תהיה לאל ידם לחדור פנימה את שריון הקטקטים שכה מאסנו לרקום ואני צוחק ואני עולץ ואני בוכה ומביט על כולם מהצד.