שאיבדנו כול תקווה
עלינו על טיסת לילה
את אמרת
שנים של טיפולים
ואתה עדיין מתגעגע
כמו בעצב שלא נגמל
ראיתי אותך הולכת לאיבוד בין ההמון
אחר כך אני נבעלתי בתוך תחושות שלא היה בהם ספק
קינאה ואובדן
המציאות תמיד בולעת אותי
אל תוך סיפורים קטנים
סופים ארוכים
זוכר את עצמי יושב בחדר קטן
היא מביטה בי
מחפשת שאלות
לתשובות שיש לה
ואני מנסה לברוח דרך הקירות
שואל למה באתי
ואיך תמונות בסרטים
אף פעם לא משאירים לי ברירות
בחרתי את עצמי
ואחר כך אותך
בטיסת לילה, היינו אחרונים לעלות
אהבתי שלחשת לי
אולי עכשיו יהיה לנו טוב
כול מה שראיתי
זו אדמה שנעלמת מהעיניים, וכוסות קפה שנשפכות
זמן שלא לוקח לשום מקום
משאיר אותנו ריקים פתאום
זוכר איך נכנסתי לחדר
התחלתי לדבר בהיסוס
היא הביטה בי, שאלה שאלות
את עמדת לא עמדת שם
אולי דיברתי עלייך,
אולי לא היה לי משהו אחר לומר
את סיפרת לי
שגם את לפעמים, מפחדת לדעת מה את מספרת
קולות מן העבר
נבלעים בתוך המולה של אנשים
שרצים במדרגות נעות אל חנויות
ושנינו לא יודעים
אם לצאת או לחזור
טיסת לילה, מזוודות נעות על מסילה
אולי פעם הבאה נדע ללכת עד הסוף
לא בחדרים סגורים
מול אנשים שמביטים בנו
ואחר כך שותקים
בתוך הזיעה של עצמנו
למדנו מדברים קטנים
שנחתנו, הבטנו סביב
לא היינו בודדים לבד
ואת אומרת, גם אחרים בודדים
ויודעים להסתיר את זה
בחדרים סגורים
תגובות