עומדים בלי מגע אני מביט בך זה כול מה שנשאר עיניים ובלי מילים מול עיר מלאה אורות עמדנו בחושך מוותרים על הצורך להגדיר את עצמנו כול יום שעובר הוא יום שמפסידים אין משמעויות את אומרת ואני, נכנע בקלות בבוקר שקמים זו רק את שאני מרגיש זו רק את שאני מאבד ואני בוחר לא להילחם עומדים בלי מגע ונעלמים בחשכה עיר גדולה שניים בהמון תביטי, איך חלונות הראווה משקיפים עלינו מזכירים לנו תמונות לא הבנו דבר זה כול מה שנשאר אני בא אלייך עם פרחים ואת לא מרגישה איך את נעלמת לי אולי ניסע אני אומר לך ואת שותקת חרדות קלות זה רק שנינו עכשיו העבר עזב אותנו לפעמים מתוך ייאוש אני מוכן להיכנע מביטים מהמרפסת על רחוב סואן אנשים הולכים מהר מפחדים להישאר בכול נגיעה מחטיאים משהו יש איזו אכזבה שאי אפשר לספר ואת יפה, כמו הציור זה תלוי בתוכי ואני מאבד אותך בכול רגע זה שוב פעם, עוזב את הידיים ומתנפץ על הרצפה יש בתוכנו תפאורה שלמה מסכות ולבוש ואנחנו שחכנו את המילים עומדים בלי מגע זה כבר לא ערום את אומרת, אולי נצא החוצה נתערבב בהמון אולי נמצא את עצמנו, שיכורים כמו תמיד ובלי רחמים לא נוכל להתפשר יש בך משהו מצחיק ובי יש משהו קודר יש איזה מגע והוא תמיד נשכח אני כבר לא יודע על מה אני חולם וזה תמיד עצוב להתעורר אל תוך הריק מביטים זה בזו אני מבקש, תעברי את המרחק ואז שוב אוכל להתקרב אלייך כאילו במקרה בלי קולות, בלי מנגינה ברקע תביטי, יש גשם בחוץ והוא שוטף את הכול לאט לא משנה כבר, מה אנחנו אומרים זה כול מה שנשאר ואני מאבד אותך כול פעם מחדש וכול פעם מחדש, אני נכנע. משאיר לך אותי, כמו שאת רוצה עומדים בלי מגע ושוב מילים קצובות בין המבטים זה כול מה שנשאר לנו