בחשיכת הלילה
צעדתי עם הגנרל חורף,
הוליך אותי בידו הקרה
אל מעבר לרחובות הקפואים,
מעבר לשווקים הריקים
דרך סמטת התיאטרון הישן
אל הרחוב מרוצף באבנים
דרך הקווים המחברים אנשים.

צפן סוד בעד מעילו הכבד,
אף לא הראה את פניו
ואני רותקתי לשעה
ולפעמים אולי לשעתיים.

תתעורר (לוחש קול דק)

הוא סובב אותי ברחובות
וגם על האצבע הקטנה,
לא גילה, לא לחש לי.
כיסה פניי בסמרטוט ערפל
כדי שלא אראה.
ידי אזק בכבל סמוי
בלתי נראה.

פוקח את עיני
השמש יוצאת.
הגנרל איננו,
לא שמעתי צליל שעון מעורר
כבר מאוחר.
השמש קופחת.