חושך
חושך מוחלט
וכולם הולכים
צועדים קדימה
מידי פעם נכנסים בקיר
או פוגעים בתקרה
ממשיכים
לפעמים אנשים נופלים
לפעמים הם לא קמים
אבל השאר ממשיכים
ככה דקה אחרי דקה
שעה אחרי שעה
מאבדים את תחושת הזמן
וממשיכים
מידי פעם צרך להחזיק ידיים
ומחזקים
עוזרים אחד לשני
נלחמים יחד
בנחשים, בזאבים, בדובים
מתגברים עליהם
עם אבדות רבות
וממשיכים
"הנה, הנה"
אומרים כמה מהם
"מגיעים לסוף",
אבל זה לא נגמר עדיין
ויש עוד מכשולים
וזה קורה פעם
ופעמיים
ולי זה נראה
שהדברים כבר חוזרים על עצמם
ואני מתחיל לאבד תקוה
אולי זה לא ייגמר
אולי אנו הולכים בסיבובים
אולי אין דרך לצאת מכאן
נראה לי שאני אעצור פה
אנוח קצת
אחיה לי חיים שקטים פה
הלכנו מספיק
ופתאום
רעידת אדמה
נופלים
נמחצים
נהרגים
דם בכל מקום
חלק מהאנשים מרימים מעליהם
אבק ואבנים
הרוב לא זזים יותר
אני, פצוע ומדמם
רואה נקודת אור
"שם בקצה,
אתה רואה?"
צולעים קדימה
אל עבר האור
אל עבר היציאה
אל עבר הסוף
מגיעים לפתח
ונעצרים
נושמים את האויר
פותחים את העיניים
הגענו.
מתיישבים שם
בפתח
מפנים את האשפה והאבק
צוחקים קצת
יש פה גם קצת צמחיה
חיות בר
חלקם מסוכנות
חלקם לא
אוספים כמה קרשים
מבעירים אש
ונחים קצת
שם בפתח
עובר יום
עוברים יומיים
ויותר
כל אחד מוצא לעצמו
את הפינה שלו
שם הוא חי
לבד
וכך הם מתפתחים
כבר לא מסתכלים החוצה
מתמקדים במה שיש
מידי פעם
מתווכחים
רבים
משתכרים
חיים את הרגע
ימי החושך נשכחו
ומה שיש בחוץ
שם, מעבר לפתח המוכר
לא ידוע
יש אנשים
(יום העצאות תשס"ה)
תגובות