שאלתי היא למה אני ,כישות אוטונומית וחופשית בעלת מודעות עצמית רגשות ושכל , מחוייב למערכת חוקים וציוויים כלפי האלוקים? במילים אחרות,למה חלה עלי עבודת ה' ?אם נבראתי ככלי שרת של בורא העולם, למה הוא העניק לי את חופש הבחירה ? למה לא נבראתי כמלאך או כרובוט מתוכנת לעבודת ה'. הדתיים השיבו לשאלתי שאני צריך להוכיח שגם ייצור החושב באופן עצמאי עם אפשרות לבחור בין טוב לרע ,מסוגל לנצח את כוחות הרשע ולהמליך את הקב"ה על העולם , או כפי שאומרים חסידי חב"ד ל"בנות לקב"ה בית בתחתונים" .תשובה זו אינה מקובלת עלי ! כי אם זה נכון , אז סיבת בריאתו של האדם איננה האדם עצמו אלא היא כרוכה בשיקולים עליונים של השלמת שלטון הקב"ה בעולם הגשמי שבו הטוב והרע מעורבבים ונלחמים זה בזה , והאדם הוא רק אמצעי.
עמדה זו מעמידה את האדם במצב נחות ומתסכל. היא גם מעוררת שאלות כבדות לגבי הקב"ה.
- מצבו של האדם נחות ומתסכל מהסיבה שהוא הופך לכלי במשטח השחמט שבו בהקב"ה משחק כביכול במטרה לנצח במערכה קוסמית שהוא מנהל מאז שברא העולם. וזאת למרות - ומסתבר גם בגלל- שהאדם הוא ייצור חושב ,בעל מודעות עצמית ומעל הכל יש לו חופש הבחירה. במצב זה , הקב"ה העמיד את האדם במצב אומלל ומדכא ביותר : הוא ברא אותו ב"צלמו וכדמותו" וגם מנע את מימוש עצמיותו כאדם שנברא כ"צלמו".
- עמדה זו גם מעוררת שאלה כבדה לגבי הקב"ה:כלום הוא זקוק לאדם כדי להשלים משהו שהיה חסר לו טרם שברא העולם ?האם "בית התחתונים" זה מה שחסר לקב"ה? אם זה נכון ,הדבר פוגם בהחלט בשלמותו יתברך וסותר את גדולתו האין סופית.
- תשובה לתהיות :
אחרי התלבטויות ומחשבות רבות הגעתי למסקנות הבאות:
· סיבת בוא האדם לעולם :
סיבת בריאתו של האדם הוא האדם ,הוא היהלום שבכתר, הוא מהווה התכלית של בריאת העולם ואינו משרת שום מטרה על-אנושית . מכוון שלהקב"ה אין תועלת מבריאת האדם (ההפך מהווה סתירה חמורה עם שלמותו יתברך) חייבים להסיק שהקב"ה ברא את האדם על יסוד מידת "החסד נטו" .דהיינו האדם שנברא ,"בצלמו כדמותו"- לא מלאך ולא בהמה- שמצד אחד מכוון לשרוד ולקיים את עצמו ומצד שני שואף לממש מטרות נשגבות מקיומו העצמי, מממש את עצמיותו כאדם ולא ככלי שרת ,דהיינו הוא תכלית ולא אמצעי .כל אדם שבא לעולם מממש את מהותו עצמיותו הפרטית כפי שהיא לא הייתה אף פעם ומעולם לא תהיה . המהות הפרטית היא הביטוי של ה"בצלם אלוקים" ומתממשת בדרך ייחודית וחד-פעמית - בהתאם לאופיו, מזגו ,כישוריו ונטיותיו של הפרט - על ידי המשמעות הערכית שהוא נותן למעשיו.
- סוד הבריאה
בריאת העולם מהווה הביטוי המובהק של מידות הקב"ה המאפיינות את התגלותו ופועלו בכל עת ועת . המידות הן הרחמים ,החסד ,האמת ,הצדק ,המחילה,הדין ואריכות אפיים.החשיבות בבריאת העולם היא לא בתועלתיות או בתכלית מסוימת אלא במידות המנחות את התהוות העולם. המידות מהוות היסודות האיתנים שעליהם העולם מתקיים.המידות אינן רק הצינורות אשר באמצעותן זורם בכל עת השפע האלוקי המזין ומקיים את העולם אלא המידות הן השפע האלוקי עצמו המאיר בכל עת ומחדש את העולם בכל יום ויום. המידות הן לא רק הסיבה הן גם האמצעי וגם התכלית של הבריאה. הן מאפשרות לאדם להבין את פועלו והתגלותו של הקב"ה בעולם דהיינו את סוד הבריאה : הקב"ה ברא את העולם על פי מידותיו כפי שהוא התגלה למשה רבינו בהר סיני באמצעות י"ג המידות. מידות הקב"ה מהוות הנתיבים שבאמצעותן האדם מכיר את בוראו ומתחבר אליו. ללכת בדרכי ה' זה לחקות את מידותיו.
- הערכים :
הערכים מהווים את ההשתקפות האנושית של מידות ה'.כמו שמידותיו מאפיינות את פועלו והתגלותו יתברך ,כך גם הערכים מאפיינים את פעולות האדם שהוא ההשתקפות האלוקית עלי אדמות (האדם שנברא בצלם אלוקים).וכמו שהקב"ה מאיר לעולם כולו ומחדשו בכל יום ויום "על פי מידותיו" ,כך האדם נוטה לתת לעצמיותו להתפשט במרחב החברתי .דהיינו להתממש . אולם הפרט המעונין לממש את עצמו אינו יכול לעשות זאת אלא בהתייחסות לסביבתו החברתית ולכן התפשטות זו אפשרית רק באמצעות הערכים כי הערכים הם המהות המוסרית הקובעת את פעולות האדם ומנחה את התנהגותו בסביבה החברתית בה הוא חי ללא תלות במקום בזמן ובנסיבות. מימוש הערכים פירושו להיות ראוי לערכים חסד ,כבוד ,אמת ,צדק,רחמים וכו' מחד גיסא ולקיים אותם כלפי אחרים .דהיינו כמו שהוא ראוי לחסד מעצם בואו לעולם- זכאי לביטחון,למזון,לחינוך ולאהבה- האדם חייב לגמול אותו חסד כלפי זולתו. מימוש הערכים הוא אם כן לא רק קיום רצונו יתברך אלא בראש ובראשונה מימוש מהות האדם דהיינו נשמתו שהיא חלק אלוה ממעל.לכן עבודת ה' מעניקה לאדם ולא משרתת את הקב"ה.
תגובות