הוא ישב שם, בינות הסלעים
אחזם בכפות ידיו.
הוא הביט בה, מתוך הים שבעיניו,
ובים עלה הסחף,
עת סערה.
אישוניו התרחבו
צבעם דמה לה ללילה
ודמעותיו- לכוכבים
רצה לאחז בה
לנגב מפרץ דמעותיה
להיות לה לעוגן
בתוך להק כרישים.
-
הוא ישב שם, בינות ההרים
צבעם בכחול עיניו.
הוא הביט בה, מתוך הים שבעיניו
ובים עלה הסחף
אפור וחונק
עת סערה.
-
שם,
בינות הרים,
בשדה שיבולים פורח
עלה געגועי
אליך,
אל הים, אל נצנוץ הכוכבים, אל התכלת
שאבדו בתוך שיש לבן.
תגובות