תמיד חשבתי שהדבר המתסכל ביותר,

זה לשמוע "לא" כשאתה מצפה ל"כן".

אבל הערב רבנו,

בפעם הראשונה.

וזה כבר לא ויכוח - אני אומר ככה

והיא אחרת,

ובסוף מישהו מתקפל ושנינו מפסידים,

הפעם רבנו.

ואז היא הופיעה,

ה"כן",

בודדה, חשופה.

ואיך מתמודדים עם "כן" כשמצפים ל"לא"?

כי ה"כן" איננה כמו ה"לא" -

שני קוים מזדקרים למעלה כמו גדר,

מתכווץ, נפגע, ופונה לכיוון אחר.

ה"כן" היא כמו מהמורה -

אתה מאט, עוצם עיניים,

וזה עובר.

אבל בפנים,

ה"נון" חודרת למטה,

עמוק בתוך הנפש,

ומשאירה את אותה דקירה שלא חולפת

(כן... כן....)

ועכשיו אני אחרי,

מסוגר בחדר עם כוס תה חזק

וצלחת עוגיות

כותב:

לבן,

   שחור.

לא,

    כן.