הייתי רוצה
לפגוש אותך בשדה התעופה במקרה
אני יודע שזה נשמע כמו סרט, שלא נוכל לסיים
עם הזמן
הפסקתי לרצות שתהיי כמו בסרטים
הפסקתי להאמין, שאני הגיבור שאת מחפשת
רוצה משהו יותר פשוט מזה
תמונות בשחור לבן
שהשלג לא מפריע לנו לראות
ואת עם מגפיים גבוהים ומטפחת
חוצה את הרחוב
לא משאירה בי צלקות
אפשר לפעמים לאהוב כמו בסרטים
ולפעמים, לבכות מכלום
כי זה נטול כאבים
ככה מרגישים דומים יותר
שמגדל הקלפים קורס
אלוהים מתגלה, בשוליים
ואנחנו מסתתרים
בקיטש יש משהו דמיוני את מחייכת
אבל, הוא מחזיק את העולם, את אומרת
ואני צוחק
גם בנחמה יש משהו, שמשאיר תקווה
עם הזמן
נגלה שהשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו
עוטפים את המציאות שלנו בוורדים
עד שלא נוכל להכיר אותה
אז נהיה מאוהבים, בלי שום דלת יציאה
הייתי רוצה לפגוש אותך במקרה
כמו בכותרת של סרט
בלי חרטה
אשליה שזמנה לא פג
ואת תעמדי מולי, ובמגע אחד
הכל ישמר
את צוחקת
אין אהבות כאלה יותר, לוחשת
בזמן האבוד, נישאר רק שנינו
ועכשיו, הכל מחילה
מביט על איש זקן, מתהלך עם פרח ביד
בסרט שלנו, את תחכי לי בקצה הרחוב
ואני אגיש לך אותו, כמו שאין סיכוי שיבול לעולם
אבל ברחוב השקט, אין זכר לתפאורה
השלג נאסף, והשמש יוצאת החוצה לאט
את מעשנת סיגריה ואני מביט איך קרן שמש
הופכת אותך לצל
אל תחפש אופטימיות בשתיקה, צוחקת
אפשר להישאר גם בלעדיה, את אומרת
שואל, מתי הפסקתי להיות הגיבור
את לעולם לא חדלת להיות הדמות ההיא
הייתי רוצה להיתקל בך בבית קפה במקרה
בלי שום ניצוצות, או אפקטים אחרים שיסתירו מאיתנו
במה שניתן להאמין, נתפתה
ובערב ששום דבר לא יבער, נברח
אני אפסיק לרצות להיות הגיבור
ואת תמשיכי, לתת לי להביט בך, כמו דמות
שהכרתי מתוך סרט
כמו במקרה.
תגובות